יום ראשון, 10 במרץ 2019

הבעל של שתינו - גריר הנדריקס , שרה פקנאן

אמרו שהוא מזכיר את "מאחורי עיניה", את "נעלמת", את "שקרים קטנים גדולים" ואת "זאת שהייתה כאן קודם".
כולם ספרים מעולים שאהבתי, אבל תהיתי האם מדובר בשילוב גס של אלמנטים של ספרים שהצליחו, או שיכול להיות שיש פה יצירה שתצטרף לשורה המכובדת של הספרים שהזכרתי מעל?




על הספר:
הספר התחיל כמו הספר "מאחורי עיניה", שתי נשים, אחת צעירה, יפה וזוהרת - המאהבת. השנייה שבורה, פגועה והרוסה - האישה.
פרק מהצד שלה ופרק מהצד של האחרת, פרק אחד בגוף ראשון והאחר בגוף שלישי.
גבר מושלם עומד במרכז. עומד בין שתי הנשים. בין האישה שהייתה כל עברו לאישה החדשה שצפויה להיות עתידו.
זה יכול להתפרש כסיפור האישה הנבגדת והאובססיבית, אבל לא תאמינו כמה דברים קורים מאחורי השטח.
"אבל למדתי שפעילות לא עוזרת לי. כי מחשבות אובססיביות עוקבות אחרינו לכל מקום"
דעתי:
טוויסטים והרבה מהם:
לאורך הספר ישנם מספר טוויסטים משמעותיים שמשנים את התמונה, הכתיבה והאופן בו מסופר הסיפור.
חשוב לי לציין שבניגוד לספרים אחרים שהוזכרו, הספר הזה מספר סיפור לא מאד מורכב, אבל הוא מתאר אותו בצורה מאד מקורית ומיוחדת ויש לו את היכולת להשאיר את הקורא מרותק ולהקשיב לסיפור בו רוב הקלפים מונחים על השולחן, אבל קשה לראות את התמונה הגדולה.


"היא לא מודעת לנזק שעשיתי, לחורבן  שיתחולל בגללי"

חייבת לדבר עם מישהו:
לאורך הסיפור אפשר להגיד שנפלתי בלא מעט פחים שטמנו לי הסופרות.
הסיפור ריתק אותי וסיימתי את הספר ביומיים בלבד. 
כל הזמן רק רציתי לדבר עליו, עצרתי את הקריאה כדי לדבר, המשכתי לקרוא כי לא קיבלתי תשובות ואז שוב הייתי צריכה לדבר.
נשמע כמו חווית מתח טובה נכון?
אז החוויה הכללית אכן הייתה נהדרת.


"אין לה מושג מה עשיתי לה"

חוסר עקביות, שתי סופרות - האם יש קשר? :
אבל דיברתי על חוסר עקביות וזה נושא חשוב. היו בספר נפילות מתח מעייפות, שפתאום גרמו לי לראות צדדים לא נעימים במספרת הסיפור - למשל, שהיא חופרת לי, שהיא מתארת יותר מדי, שלא קרה כלום כבר כמה פרקים.
הקטעים בהם כן נבנה המתח השאירו אותי מרותקת. כלומר, היו עליות ומורדות שוב ושוב ושוב.
תחושת הבטן שלי היא שזה קרה בגלל שהספר נכתב על ידי שתי סופרות ולכל אחת סגנון שונה, אחד שהתחברתי אליו ואחד שפחות.


"עכשיו כמעט לחצתי עליה להמשיך לדבר, אבל האמת הייתה שלא רציתי לשמוע"

אכזבה קלה:
בסוף הספר היה ניסיון להכניס טוויסט אחרון, כזה שיחבר את הקצה האחרון שבעייני בכלל לא היה פתוח.
הטוויסט הזה היה כל כך לא אינטלגנטי ותלוש.
בספר מתח, קחו למשל את "מאחורי הדלת", ברגע שמתגלה האמת והקורא כבר יודע מה קרה - הוא יכול לחזור לספר ולגלות שהאמת כל הזמן הייתה מונחת שם - הוא פשוט סרב לראות.
כאן, הטוויסט היה מנותק מהעלילה, מנותק מהקו הכללי ובטח שלא היו שום רמזים אליו.
באותה מידה יכלו להגיד שההורים של הגיבור אחים. כי מה זה משנה? הרי זה גם ככה לא מתבסס על כלום.


"היא לא הייתה מי שחשבתי שהיא"

לסיכום,
אהבתי את הדרך בה סיפרו לנו סיפור לא גרנדיוזי, בצורה שהשאירה אותי מרותקת.
אהבתי את הצורך העולה לדבר עם מישהו, לחלוק חוויות.
לא הצלחתי להפסיק לקרוא.
אך מהצד השני, חשוב גם לציין את ירידות המתח המשמימות והטוויסט המיותר בסוף.
ספר מתח טוב מאד, אבל לא גאוני.
4 כוכבים.


"הוא הכיר אותי טוב יותר משאני הכרתי אותו"

ואני רוצה להגיד תודה לשני אנשים שהיו איתי לאורך הקריאה,
את אבישי והביקורות שלו תוכלו למצוא כאן
ואת הקיפודה והביקורות שלה תוכלו למצוא כאן
קראו את הספר באותו הזמן - כל אחד מאיתנו סיכם אותו וחווה אותו בצורה שונה לגמרי.




יום שני, 4 במרץ 2019

Transcend & Epoch - Jewel E. Ann

הסקירה הזו החלה להתהוות כשאני נמצאת באמצע של הספר השני בדואט, היה לי חשוב לעצור ולכתוב בעיקר מהסיבה שעדיין, בתוך שלב כה מתקדם בקריאה - אין לי מושג איך הדואט הזה הולך להסתיים, ואני מתה על זה!





על הספר:
סוויזי היא לא בחורה רגילה בת 22, סוויזי יודעת דברים, סוויזי זוכרת דברים - אבל אלו לא הזכרונות שלה. אלו לא אירועים שהיא חוותה או אנשים שהיא פגשה, אבל היא פשוט יודעת.
סוויזי נמצאת במערכת יחסים עם גריפין, אופנוען קשוח, שרירי ומקועקע שלמרות התדמית הקשוחה, הלב שלו מכיל את סוויזי בכל רמה (כמעט).
אבל אז מגיע פרוסור נייט (נת'ניאל) האנט, שמבוגר מסוייזי ב15 שנים, הוא נכנס לחייה בסערה ומעיר שדים שנמצאים עמוק בתוכה.


את הדואט שמעתי באודיו באנגלית
דעתי:
שני ספרים - על שום מה?
מדובר בדואט, שני ספרים שממשיכים אחד את השני בדיוק בנקודה שבה עוצר האחר, אבל, הם מפרידים שתי תקופות משמעותיות.
הספר הראשון בדואט היה בעייני בנייה, התהוות והיכרות שרק הכינו את הקרקע לרעידת האדמה שפותחת את הספר השני.
הספר הראשון כתוב טוב, הוא מיוחד מאד, מלא ברגש אבל חשוב שתדעו שהוא איטי!.
נדרשת בנייה מדוקדקת של הסיפור והגיבורים, הרי העלילה היא לא בדיוק טבעית ובטח לא משהו שנח לעכל. היינו צריכים להכנס למקומות שונים בעבר של הגיבורים כדי להבין את ההווה הכל כך מורכב והעתיד הבלתי אפשרי.
לא אגיד שביליתי את הקריאה בספר הראשון נפעמת ומרותקת, הכתיבה טובה, הדמויות טובות, אבל רק לקראת הסוף כשהכל התחיל להתחבר - נשאבתי ופשוט לא הצלחתי לעצור.

הספר השני מכיל הרבה יותר "עלילה", הרבה יותר קונפליקטים. הבלגן מהספר הראשון מגיע לשיאו, האירועים פוקדים את הגיבורים בזה אחר זה. מצד שני, איבדתי שם את הגיבורים. גריפין ההורס מהספר הראשון הפך לגיבור בלתי נסבל (פרטים בהמשך). נייט השתנה גם הוא (במקרה הזה לטובה). והרגשתי שהייתה המון חזרתיות בתחום של גריפין. אבל, את הספר השני לא הצלחתי לשחרר.

שני גברים:
את הספר הראשון ביליתי מאוהבת בגריפין, בן זוגה של סוויזי. האופנוען הקשוח שתמיד מקשיב, מכיל ומבין. הניגודיות שבו, לב הזהב שלו והאכפתיות שלו קנו אותי.
מהצד השני עמד נייט, עליו כעסתי מאד. התחברתי לכאב שלו בהווה, לחוויות שלו מהעבר - אבל כל כך כעסתי על הפעולות האגואיסטיות שהוא עשה, פעולות שהובילו לפגיעה עקיפה בסוויזי, ששום דבר מזה לא הגיע לה.
אבל בספר השני הכל התהפך.
והנה נקודה שמאד לא אהבתי בספר: דמותו של גריפין השתנתה בספר השני. הוא הגיב בצורה בלתי נסבלת כשלא הצליח להכיל דברים. הוא נעלב, נסגר, נעלם, מתעלם ופוגע. היו ניצנים (מאד מוצדקים) של זה בספר הראשון, אבל בספר השני הרגשתי שכל תפקידו של גריפין היה לכעוס ולזיין. כי אחרי הכעס הגיע סקס מטורף ואחרי הסקס הגיע שוב כעס. הוא אפילו קצת הזכיר לי סוג של דיווה דרמטית.
מנגד, בספר השני נייט כבש את לבי. גם כשסגרתי את הספר דמותו של נייט המשיכה ללכת איתי, משהו שם חדר ללב שלי.

גריפין הלוהט, מאד דומה לתיאור בספר :)

אז...
אין ספק שהספר הזה עשה לי משהו שהרבה זמן לא קרה לי, הוא גרם לי לדבר עליו ללא הפסקה, הוא גרם לי לחשוב עליו וגם כשהייתי עוצרת את הקריאה - הייתי שומעת אותו קורא לי לחזור אליו.
משהו שם נכנס לי עמוק לנשמה, כנראה שיש משקל גדול לכתיבה של הסופרת, כנראה שיש משקל גדול אפילו יותר לעלילה המקורית.
אבל יותר מכל, האירועים הסבוכים זה בזה, העובדה שאין תשובה נכונה, אין החלטה נכונה.
הכל נבנה בצורה מדוייקת.

בשורה התחתונה,
לא מדובר בדואט מושלם. אבל מדובר פה בעלילה מדהימה, כתיבה טובה ואירועים מורכבים וסבוכים.
לא תדעו איך זה ייגמר.
עבר המון זמן מאז שספר תפס אותי ככה, וזה אומר הכל.
הוא אינטלגנטי, הוא מיוחד, הוא שונה - והגיע הזמן שספר יעשה לי את מה שהספר הזה עשה.
לכו לקרוא, 
4 כוכבים.




.

יום שלישי, 25 בדצמבר 2018

אנגלי מלוכלך - אילזה מאדן-מילס

קיוויתי וכל כך רציתי שזה יעבוד ביני לבין הספר הזה.
אבל לצערי נטשתי אותו אחרי 50%.




על הספר:
היא הייתה קרבן לאונס מחריד ,
הוא מתאגרף בקרבות לא חוקיים עם לב זהב.
היא מלאה בחוקים, היא לא שוכבת עם מקובלים, יפים ועשירים.
הוא לא מאמין בסקס ללילה אחד.
הם נפגשים.


את הספר שמעתי באודיו באנגלית

דעתי:
הספר מתחיל בסצנת אונס קשה, מסוג הסצנות שמשאירות סוג של אבן כבדה על הלב.
לאחר מכן קופצים שנתיים קדימה לקולג'.
אליזבת היא לא אותו אדם, היא מלאה בהאשמה עצמית ובונה רשימת חוקים נוקשה כדי להגן על עצמה.
היא שוכבת עם המון גברים מתוך נקמה, היא רוצה להיות זו שבוחרת עם מי לשכב.
ברגע שדקלן נכנס לתמונה (ואם לא הבנתן אז דקלן עובר על כל החוקים שלה), אליזבת זורקת הכל לפח ומציעה לו לשכב איתה.
כבר כאן התעצבנתי. אליזבת מחזיקה בחוקים שלה כמו אוויר לנשימה ומחליטה לזרוק אותם לפח בשנייה שמגיע מישהו מספיק חתיך?

אם זה לא מספיק, 
הקלישאות מציפות את הספר החל מהרגע בו אליזבת נכנסת למסיבה בה היא פוגשת בדקלן.
היא מרגישה אווירה שונה, חשמל באוויר. דקלן עוד לא רואה שנכנסה למסיבה, אבל הוא חש בשינוי האווירה המחשמל. נו. באמת.

המשכתי לקרוא,
דקלן מתגלה כדמות רגישה, מחוספסת וסקסית. הוא באמת גיבור מעולה.
אבל אליזבת ממשיכה עם חוסר האמינות המשולבת בקלישאות, אחרי מפגש אחד (וחצי) היא אומרת לו "אני לא מפחדת ממך", "איתך אני בטוחה".
ואני שואלת, למה קורבן אונס שלא בטחה באף אדם מאז אותו אירוע, מרשה לעצמה לשחרר את כל המחסומים ככה?
אני יודעת שדקלן הוא גיבור רגיש כי קראתי את הצד שלו.
אבל היא? היא פגשה אותו פעם וחצי.

כשאליזבת מציעה לדקלן לשכב איתה, הוא מסרב בטענה שהוא אוהב את זה חזק והוא מפחד לשבור אותה (עיינים מתגלגלות).
אליזבת עוברת אירוע שמזכיר לה קלות את האונס, מישהו מנשק אותה בלי שהיא הייתה היוזמת.
מה עושה בחורה שנושקה בניגוד לרצונה?
מבקשת מדקלן שינשק אותה כדי להעביר את הזיכרון.

מילה טובה בכל זאת,
דקלן דמות מהממת. 
הוא גבר רגיש עם החספוס הנדרש.
יש לו עומק, מבטא בריטי ומלא סקס אפיל.
אני מאמינה שאם הייתי קוראת עליו בספר אחר, עם בחורה יותר אמינה מאליזבת, הייתי הופכת לשלולית.

בשורה התחתונה,
נטשתי את הספר בגלל אליזבת.
בגלל חוסר האמינות של ההתנהגות שלה. 
חוסר אמינות זה דבר כואב, חוסר אמינות של נפגעת אונס כואב אפילו יותר.
דקלן דמות מדהימה ובאמת כואב לי שלא יכולתי להנות ממנו כראוי.
הספר מקבל ממני 2 כוכבים. סליחה דקלן.




יום חמישי, 13 בדצמבר 2018

Us - אל קנדי & סרינה בואן (Elle Kennedy & Sarina Bowen- Him #2)

אחרי שהספר הראשון השאיר אותי עם לבבות בעיניים ופרפרים בבטן,
לא הייתה התלבטות בכלל - המשכתי ישר לספר השני.
הופתעתי להיתקל בספר שני מציאותי מאד, קשה ולא פשוט.


על הספר:
עלילת הספר מתרחשת 8 חודשים אחרי סוף העלילה של הספר הראשון, ראיין וג'יימי גרים יחד תחת הכיסוי של "שותפים".
ראיין שחקן הוקי פורח, ג'יימי מאמן נוער בהוקי. בגלל המעבר לקבוצה חדשה, ראיין בוחר לשמור את נטייתו המינית לעצמו, מה ששם את שניהם בעצם בארון.
ואז החיים האמתיים מכים בזוג הרומנטי והלוהט שפגשנו בספר הראשון... וזה - כבר פחות לוהט ויותר מציאותי.
את הספר שמעתי באודיו באנגלית
דעתי עליו:
בתחילת הספר נתקלים ג'יימי וראיין במשברים שכל זוג ותיק נתקל בהם. החל ממי מבשל ומנקה ועד הבעיה הקשה של חלוקת הזמן.
ראיין כל הזמן בנסיעות בגלל הקבוצה. ג'יימי נשאר מאחור עם עבודות הבית ובעיקר המון געגוע.
בנוסף לשגרה המייגעת של כל זוג, ג'יימי וראיין מתמודדים עם עצם היותם בארון, עם הצורך להסתיר את האהבה האדירה שלהם.
האמת, שהופתעתי לראות זוגיות שמוצגת ככה בספר רומנטי.
זה היה מציאותי להחריד, שונה לחלוטין מהעולם הורוד של הספרים הרומנטיים אותו אנחנו מכירים טוב מדי.

אבל אז, המציאות הכתה חזק מדי לטעמי. ורצף של אירועים לא נעימים מכה בזוג.
כאב לי, פיזית. התחברתי כל כך לזוג הזה, כל כך כאב לי שהם לא מצליחים לצאת מהצרות.
צרה רודפת צרה, הזוגיות נחלשת, הם מתרחקים. כבר אמרתי שכאב לי?

הבעיה התחילה כשהגעתי ל80% של הספר והבנתי שעדיין לא קרה דבר אחד טוב.
אמנם מדובר בספר מציאותי מאד, אבל גם במציאות תקופות רעות רצופות כל כך הן מאד נדירות.
חוסר התקשורת של ג'יימי וראיין הפריע לי. אני מבינה שלפעמים לגברים יותר קשה לדבר על הרגשות שלהם,
אבל פה בערה אהבה ענקית ומנגד צעקה מצוקת תקשורת שמנעה מהאהבה הזו לפרוח.

לא פשוט לקרוא ספר כה פיסימי. 
לא פשוט לראות את הזוג שכל כך אהבתי סובל ככה.
לא פשוט לדעת שאני לא באמת יכולה לעשות משהו כדי לעזור להם.

אני כן יכולה להבטיח לכם שב20% האחרונים זכיתי לפגוש שוב את ראיין וג'יימי שכל כך אהבתי.
ואוו - כמה שהתגעגעתי אליהם.
אבל הדרך אליהם הייתה לא נעימה, קשה ומאד מאד כואבת.

בשורה התחתונה,
יש כאן ספר שמציג מציאות, 
זוג לא טרי, לא מתרגש, שהשגרה מכבידה עליו.
ויש רצף אירועים רעים.
מאד מציאותי, מאד כואב.
4 כוכבים, על האומץ להעביר זוג כזו דרך. אבל רציתי לתת פחות, כי זה כבר היה קשה מדי. פשוט לא נעים לי להוריד להם ציון..

הערה: הספר הזה מסכם את הדואט של Him וUs ובעצם סוגר את סיפורם של ראיין וג'יימי. קיים ספר נוסף בשם Good boy על אחותו של ג'יימי, שמתחיל בסוג של אפילוג לדואט הזה.
כרגע הוא לא על הכוונת שלי.

Us (Him Book 2) by [Bowen, Sarina, Kennedy, Elle]

יום שני, 10 בדצמבר 2018

Him - אל קנדי & סרינה בואן (Elle Kennedy & Sarina Bowen- Him #1)

את הספר הזה כתבו יחד שתי סופרות, סרינה בואן, סופרת מוכרת בתחום הMM (רומן בין שני גברים), ואל קנדי, הסופרת של "העסקה" שמתמחה בקולג', אבל כותבת דברים נוספים.
את העסקה נטשתי אחרי 50% כי הספר פשוט לא נגע בי. לכן כשקיבלתי המלצות חמות על הספר הנוכחי, זפזפתי אותן. 
עד שנשברתי כי ממש רציתי ספר MM טוב, ואיזו החלטה טובה זו הייתה!




על הספר:
כשראיין וזלי (ווס) וג'יימי קנון היו בני 16, שניהם שחקני הוקי מוצלחים בתחילת דרכם וחברים בלתי ניתנים להפרדה - משהו קרה.
ראיין חתך מחייו את ג'יימי ללא כל סיבה נראית לעין. החברות המדהימה נעלמה וג'יימי נשאר המום ופגוע.
ארבע שנים לאחר מכן הם נפגשים שוב.
ראיין הומו מוצהר, מקועקע ומלא פירסינגים וג'יימי סטרייט (לכאורה) שמתגעגע לחבר הכי טוב שלו ומחכה לתשובות על ההיעלמות מחייו.

את הספר שמעתי באודיו באנגלית
דעתי עליו:
אם שואלים אותי מהו הז'אנר האהוב עליי בתחום הרומנטי, התשובה המיידית שלי תהיה MM.
אם שאולים אותי איזה MM, אענה בלי לחשוב פעמיים - רומן בין שני גברים שהיו החברים הכי טובים.
למה?
כי הקשר שנוצר בין שני חברים הוא עמוק יותר מכל זוגיות שנבנית בספר רומנטי בזמן קצר. 
מדובר בהיכרות של שנים, בחוויות קשות וכיפיות בעוצמה אחרת של קרבה נפשית.
ובספר הזה קיבלתי בדיוק את מה שאני אוהבת!

מדובר בשני גיבורים גבריים להחריד (שזה נושא סקסי בפני עצמו).
ראיין מאוהב בג'יימי כבר שנים וההדחקה של הרגשות שלו, במטרה להחזיר את הקשר להיות חברי - כואבת ברמות קשות.
אהבתי את הדרך בה הוא התייחס להומוסקסואליות שלו מול נבחרת של גברים נודפי טסטוסטרון.
הוא לא מתבייש, לא מסתיר, אבל גם לא מדבר על זה. כולם יודעים בנבחרת, אבל הוא שומר את מעלליו לעצמו.

לג'יימי לקח לי יותר זמן להתחבר. אבל אז נחשפתי לתכונה מדהימה אצלו, שגם בחיים האמתיים זו תכונה שיכולה להמיס אותי - פתיחות.
הוא כל כך לא שיפוטי, לא כלפי אחרים, לא כלפי עצמו, לא כלפי התנסויות מיניות.
הוא שומר על ראש בטוח ולא נופל להגדרות מקבעות כמו סטרייט, גיי, ביסקסואל. הוא פשוט נותן לרגש להוביל אותו ודואג לנסות הכל.
כאן נמסתי.

מערכת היחסים בין השניים אמינה, מרגשת ומאד מאד מאד לוהטת.
לוהטת ברמה שאפילו הזיכרונות מהסצנות שלהם יחד, עושים לי פרפרים בבטן.

מה לא אהבתי:
אני לא מתחברת כל כך לספורטאים, הסיבה העיקרית לזה היא שאני לא מתחברת לספורט בכללי.
בספר הזה לצערי היו המון דיבורים על ספורט, על מהלכים על המגרש, על פוליטיקה של ספורט.
קטעים בהם קצת איבדתי קשב.

דרמה מאולצת בסוף, כיאה לספר רומנטי, יש לצפות לדרמה הגדולה בסוף. 
לדרמה בה אחד הצדדים מסיק מסקנה הזויה בלי להתייעץ עם הצד השני,
לדרמה בה המסקנה הזאת מובילה אותו פשוט להעלם במקום לדבר.
מתי יפסיקו עם החרא הזה?

וגם פה, כמו בספר הקודם שסקרתי, יש אקסית שזורקים אותה ובמקום להיפגע היא הופכת לחבר של האקס.
כן חבר, לא חברה. חבר ברמה של אח. חבר נטול קנאה, כעס, פגיעה. נו באמת.

בשורה התחתונה,
ראיין וג'יימי הם זוג מעולה.
הסיפור שלהם אמתי, מרגש ומאד מאד לוהט.
ממליצה בחום על הספר הזה. נהנתי מאד.
4.5 כוכבים

הערה: לספר יש ספר המשך בשם Us. הוא ממשיך את סיפורם של ראיין וג'יימי. חשוב לציין של-Him יש סוף סגור. 
אני כמובן - ממשיכה לספר השני ואעדכן אתכם בקרוב.


25686927

יום שלישי, 4 בדצמבר 2018

Let's Get Textual - Teagan Hunter

אינסוף המלצות עלו על הספר הזה, ובאמת, יש לי מעט דברים "רעים" להגיד על הכתיבה או העלילה.
הבעיה האמתית שלי הייתה שפשוט לא הייתה לי כימייה.
לא הייתה לי כימייה עם הדמויות, לא עם הקונספט וגם לא עם ההומור.

על הספר:
הודעה ממספר לא מוכר שמובילה לשיחות על גבי שיחות בהודעות טקסט.
אלו כמובן בשלב כלשהו יובילו למפגש ומשם אתם מכירים את ההמשך.
הגיבורים שלנו הם זק ודיליה, שני חנונים.



דעתי:
בערך 30% מהספר מורכב משיחות בהודעות טקסט בלבד, אין תיאורים חיצוניים, אין סקסטינג או בכלל תמונות - רק הודעות.
אנשים עלולים למצוא את השלב הזה מייגע, אבל השלב הזה הוא השלב שמחבר אותנו לגיבורים,
כך אנו מכירים את האופי שלהם ואת הקשר שהם בונים.
בהחלט היו שם לא מעט דברים נחמדים שהצליחו לקחת לאקסטרים את הקונספט של קשר בהודעות.

מהרגע שהם נפגשים הקשר לא בדיוק משנה את אופיו,
מדובר בשני גיבורים חנונים, גיקים, עם הומור שמתאים בדיוק לזה.
הם כמובן לא נראים גיקים (אחרת זה לא היה ספר מהז'אנר), אבל הם בהחלט מתנהגים ככאלה.

את הספר שמעתי באודיו באנגלית

כל זה בהחלט חמוד ושונה, אבל...
מה לא אהבתי:
עובדה על עצמי: למדתי מדעי המחשב באוניברסיטה. כלומר, הייתי מוקפת גיקים במשך 3 שנים.
לכן, הומור גיקי כזה, לא רק שלא הצחיק אותי, אלא גם גרם לי לדמיין כמה אנשים לא סקסיים בכלל שאני מכירה - עם הומור בדיוק כזה.
כמובן שזה פגע מאד בהנאה שלי מהספר.

האקס. הספר מתחיל בפרידה. דיליה הגיבורה הראשית נפרדת ממי שהיה בן זוגה במשך תקופה לא קצרה בכלל. הפרידה מתנהלת בצורה הזויה של שיחה תלושה בסגנון של:"מה נעשה?" "נפרד" "אוקי".
וכעבור שבוע האקס נמרץ ומוכן לתת לה עצות לזוגיות עם הבחור החדש.
פרידה הזויה, יחסים שאחרי פרידה הזויים אפילו יותר.

דרמה מאולצת. עלילת הספר נשמרה היטב מדרמה מאולצת, עד סוף הספר, שם כבר לא הייתה ברירה.
ואז התפרצה לה סצנה מאולצת בסגנון המוכר, העלוב והכל כך מאוס של הז'אנר: 
היא חושבת שהוא עשה משהו שפגע בה, היא לא תגיד לו אלא תעלם ותעשה דרמה.
הוא יעלב מזה שהיא נעלמת ובמקום לדבר איתה, הוא גם יעלם.
ואז מגיע דלי של בן אנד ג'ריס ודיכאון מוגזם המבוסס על כלום.
והרי לכם - דרמה בשקל שלא מכבדת את האינטליגנציה של אף אחד.

לסיכום,
קונספט בהחלט חביב, 
חוץ מדרמה מאולצת בסוף - הכתיבה טובה.
אבל הגיבורים לא נגעו בי, ההומור לא הצחיק אותי והקסם פשוט לא קרה.
3 כוכבים.

Let's Get Textual by [Hunter, Teagan]

יום שישי, 23 בנובמבר 2018

The Scotch King - פנלופה סקיי (Penelope Sky - Scotch #1)

אז הנה זה קרה שוב, ספר אפל שכל מי שאני סומכת על דעתה המליצה לי עליו.
נחשו מה?
לא אהבתי. שוב.

מדובר בטרילוגיה שקראתי בה רק את הספר הראשון. ספר קצר יחסית של 6 שעות אודיו עם סוף פתוח.
את שם הסופרת אתם מזהים מפני שממש לא מזמן פורסמה סדרה שלה בעברית בהוצאת אדל בשם "כפתורים ועוצמה".




על הספר:
ג'וסף ינגרם עשה טעות חמורה, הוא גנב 4 מיליון דולר מקרו, המלך של העולם התחתון הסקוטי.
המחיר שהוא שילם על הגניבה היה רב ממה שכסף יכול לקנות, הוא שילם באחותו, לונדון.
לונדון, סטודנטית לרפואה ולכאורה אישה חזקה, נלקחת בניגוד לרצונה לאחוזתו של קרו והופכת לרכושו.


את הספר שמעתי באודיו באנגלית

דעתי עליו:
הספר התחיל כספר אפל סטנדרטי עם גיבורה חזקה.
היא נחטפת בניגוד רצונה, היא יפה, הוא חתיך, עשיר וחזק והיא כמובן - מנסה לברוח.
היינו כבר בסרט הזה ואני יכולה להבטיח לכם שבגזרה הזאת - לא קרה כלום שעוד לא קראתם.
עד כאן אנחנו בגזרת ה"פושר".

הספר מקבל טוויסט כאשר קרו עושה דבר נורא ואיום במטרה לשכנע את לונדון, הגיבורה החזקה שלנו, לציית לו.
הוא עושה דבר מזעזע ובלתי נסלח.
נחשו מה עושה לונדון?
מגיעה לרמות גירוי סופר גובהות בפעם הבאה שהוא שוכב איתה ונהנית מכל רגע.
אין לי בעיה שהנסיבות הביאו אותה לציית, אבל ראבק, איך את יכולה להידלק ככה אחרי הדבר הנוראי שעשה?!

פה כמובן,
הספר איבד אותי.
לונדון החזקה הפכה לקנאית, רכושנית, נימפה מאוהבת.
שמתרגשת בטירוף מהעובדה שקרו הוא חלק משושלת של אצולה סקוטית.
במילים פחות מכובסות נוכל לכנותה "סמרטוט".

הספר נגמר חיש מהר מפאת אורכו הקצר,
אבל לאורך הספר לא קרה דבר אחד שאהבתי.
זה נע בין "פושר" ל"נו באמת" וסיים ב"שמישהו יקח את הזוועה הזאת ממני".
אפילו סצנות הסקס היו פושרות ודי משעממות.

לכן, הספר הזה מקבל ממני ציון של כוכב אחד פושר.

מקווה שקללת "אם כולן אהבו - אני לא אוהבת" תוסר ממני בקרוב.


The Scotch King (Scotch #1)