יום שישי, 10 ביולי 2015

אחד ועוד אחד - ג'וג'ו מויס

אתחיל בגילוי נאות: זהו ספרה הראשון של ג'וג'ו מויס שיצא לי לקרוא. ולפני שתשאלו אענה ש"ללכת בדרכך" ו"הנערה שהשארת מאחור" נמצאים כבר ליד המיטה (הם מודפסים ובגלל זה אני לא מספיקה להגיע אליהם...).

אמנם זהו הספר הראשון שקראתי אבל הציפייה הייתה עצומה, כולם מדברים עליה, עושים ממנה סרט, חאליסי תשחק בו.

קצת על הספר:
הספר מספר על ג'ס, אם חד הורית לטנזי, ילדונת גאונה במתמטיקה ולניקי נער מתבגר, שהנסיבות גרמו לה לאמץ, עם חיבה גדולה למסקרה.
ג'ס עובדת כמנקה בימים וכברמנית בלילות, עושה הכל על מנת שילדיה יזכו לחיים נורמליים עד כמה שניתן. אך כל זה לא מספיק, לטנזי הגאונה מוצעת מלגה בבית ספר יוקרתי המממנת 90% משכר הלימוד, אבל ג'ס לא מסוגלת לממן אפילו את ה10% הנוספים...
אד, איש הייטק מבריק בעל חברה מוצלחת מואשם בשכר במידע פנימי.
איך הם מתחברים? למה? ומה בדיוק קורה שם?

דעתי על הספר:
אהיה כנה, ציפיתי להרבה והספר לא עמד בציפיות שלי. הוא איטי מאד. אמרו לי "אחרי עמוד 100 זה משתפר" אני מצאתי את השיפור כמעט בעמוד 200. 
הספר הכיל בתוכו צרופי מקרים קלושים שפגעו מאד באמינותו. התיאורים היו איטיים והעלילה זחלה.
לקראת עמוד 200 סוף סוף משהו התחיל לקרות, משהו שונה ומעניין שהכניס אקשן. אבל גם הוא לטעמי, לא היה מספיק טוב. הוא היה קלישאתי וצפוי.

אהבתי מאד את הדרך שבה ג'וג'ו מויס הצליחה לתאר עוני, את המלחמה הלא פוסקת על כל אגורה.
אהבתי את השפה הרהוטה, את העובדה שהספר מסופר מארבע נקודות מבט שונות אך עדיין בגוף שלישי.
אהבתי את הדמויות, בעיניי הן היו מורכבות ומעניינות והצליחו להרכיב יחד קאסט מעולה לספר. 
אהבתי את ההתפחות של הדמויות לאורך הספר.

לטעמי, הוחמצה פה הזמדנות פז. סופרת עם רקע כה עשיר, עם קהל קוראים שלמרות כל מה שכתבתי ירוצו לקנות את הספר, היא יכלה להרים אותו גבוה.
היא יכלה להכניס טוויסטים לא צפויים.
היא יכלה לאתגר את הקורא.
היא יכלה לקצץ את הספר ב150 עמודים.

לסיכום:
כמו שכבר אמרתי, קוראיה של ג'וג'ו מויס יקראו את הספר הזה ככה או ככה, אני אשמח לשמוע את דעתכם עליו.
ואל דאגה,
אין ספק שאקרא את שאר הספרים שלה, אני רואה פה פוטנציאל אדיר ואני רואה קהל שמחכה בקוצר רוח לכל משפט שייצא מפיה/מקלדתה של הסופרת, ואני רוצה להיות חלק ממנו.