יום ראשון, 10 בספטמבר 2017

אלף נשיקות - טילי קול

ישנם ספרים ששמם הולך לפניהם, כאלה ששמעתי עליהם כשרק יצאו באנגלית והשיח עליהם עלה שוב ושוב גם לאחר שעבר זמן מצאתם.
הספר הזה הוא כזה, לא קראתי אף ביקורת שלא הכילה את המילה "בכיתי" ותהיתי האם מדובר במסחטת דמעות או במשהו מעבר.



על הספר:
רוּן (Rune) קריסטיאנסן עוזב את ביתו בנורווגיה בגיל 5 ועובר עם משפחתו לעיירה השקטה בלוסום גרוב בג'ורג'יה. רון בן החמש פוגש בפופי ושם מתחיל המסע שלהם, או כמו שפופי קוראת לזה, הרפתקה. 
פופי קיבלה כירושה מסבתה צנצנת ובה אלף נשיקות מנייר, כל אירוע מיוחד שיקרה בחייה של פופי ויכלול נשיקה שגרמה לליבה כמעט להתפוצץ יכנס לצנצנת.
אך לא הכל מושלם כפי שהוא נראה.. ואהבתם של פופי ורון נקטעת באכזריות.
*חשוב לציין שרוב הספר מתרחש כאשר הגיבורים בני 17*



את הספר קראתי בעברית ושמעתי באנגלית לסירוגין 

דעתי עליו:
אתחיל בחלק הקשה, 
לא בכיתי. אבל הלב שלי כמעט התפוצץ.
אני לא בוכה כשעצוב לי, אני בוכה כשאני עצבנית. זה לא היה המצב פה.. לכן לא ירדו דמעות. אבל הלב שלי כאב. כל כך כאב. 

מה אהבתי:
נתחיל מהחיצוניות, הכריכה של הספר מקסימה. אהבתי את הכריכה האמריקאית אבל לדעתי הכריכה הישראלית הרבה יותר יפה. היא משדרת את אופי הספר בצורה מדויקת. שאפו.

התרגום, כפי שכתוב למעלה, את הספר הזה קראתי בצורה קצת מוזרה. שמעתי אודיו באנגלית ולסירוגין קראתי בעברית. למה? כי נהגתי הרבה וספר אודיו הוא פתרון מושלם לפקקים. אבל רציתי להמשיך לקרוא גם בלילות... שם אין תחליף לטאבלט. אז אני יכולה להעיד - התרגום מתאים לספר, אלמנטים קטנים וחשובים נשמרו והמעבר בין השפות היה פשוט וזורם. שוב, שאפו.

הקריינים, האודיו מורכב משני קריינים, גבר עם מבטא נורווגי נפלא שמקריא את הצד של רון ואישה שמקריאה את פופי. שניהם נהדרים, במיוחד הקריין של רון. 

האהבה של פופי ורון, בעייני למרות העלילה שהייתה לספר ולמרות העליות והמורדות.. הכל נופל אל מול האהבה המטורפת של השניים האלה. אנו פוגשים אותם בגיל 5 לאחר מכן בגיל 8, בגיל 15 ולבסוף בגיל 17. אני לא יודעת איך הסופרת הצליחה לרקום אהבה כל כך מתוקה בלי לפגוע באופי של הגיבורים. האהבה שם כל כך חזקה שלפעמים הרגשתי כאילו היא יוצאת מתוך הלב שלי. אם היה משהו שגרם לעיניים שלי להתמלא דמעות (בלי שהדמעות ירדו כמובן) זה היה עוצמת האהבה ששרפה אותי מבפנים. לא הנסיבות, לא הקשיים, האהבה של השניים האלה יוצאת דופן.

העובדה שאין בספר בכלל תיאורי סקס, הוא מתוק מאד אבל עוסק בנושאים לא מתוקים בכלל... כוחה של נשיקה הופך חזק מאי פעם. יש משהו צנוע ומינימלי בגישה הזאת. גם הנשיקות לא מתוארות בצורה גרפית, אבל אפשר להרגיש אותן בכל הגוף, כאילו אתם אלה שחווים אותן.

הגישה האופטימית של הגיבורים, ההתמודדות של הגיבורים עם הקשיים היא התמודדות לא פשוטה, והסופרת נותנת לנו נקודת מבט שונה להתמודדות עם קשיים. נקודת המבט הזאת בהחלט מרעננת ושונה. ולמרות הבגרות של ההתמודדות הנדרשת, הגיבורים לא מרגישים מבוגרים ממה שהם. 

מה לא אהבתי:
אילוץ, גם בתקציר הספר זה מופיע: "מדוע הנערה שהייתה חצי מנשמתו, שהבטיחה לחכות בנאמנות לשובו, ניתקה עמו כל קשר בלי שום הסבר?". ואני שואלת למה? 
למה הספר הנפלא הזה היה צריך ליפול לבור ה"אני אתנתק ממנו כדי להגן עליו?".
הספר מכיל תכנים כל כך כואבים וקשים, הפרידה המאולצת הזאת לא הייתה הכרחית. הספר יכל להיות עצמתי וכואב בדיוק באותה המידה גם בלי הנתק ההזוי הזה. ישנם ספרים רבים מהז'אנר הרומנטי שמשתמשים בתירוץ ה"אפרד ממנו כדי להגן עליו" על מנת לייצר דרמה, על מנת למלא עלילה די ריקה בסוג של אקשן זול. אבל זה לא המצב בספר הזה. בספר הזה יש עלילה, יש כאב, יש דרמה - אז למה להכניס את הפרידה המאולצת הזאת?
המזל הגדול פה, הוא שבאמת הנתק הוא חלק קטן, וכשמדלגים מעליו הספר חוזר לעצמו.
האקשן האמתי בכלל מתחיל אחרי הנתק, ולדעתי העלילה יכלה למלא בקלות את הספר גם בלי לאלץ נתק שבעייני מאד לא תאם את הדמויות ואופי הספר.

דברים יכולים להפתר, אתם רק צריכים לדבר. בהמשך לבעיות המאולצות בסיפור, בעיות נוספות נוצרו כי אנשים לא מדברים. הורים שומרים סודות, חברים שומרים סודות, פופי שומרת סודות ועוד ועוד. שוב, אני לא חושבת שהספר היה נפגע או חסר אם אנשים פשוט היו מדברים ואומרים מה הבעיה או מה עתיד לבוא.

קונספט הנשיקות, למה חוויות טובות בחיים חייבות לבוא עם נשיקות? למה אי אפשר פשוט לאגור 1000 חוויות שחלקן יהיו גם נשיקות (ולמה דווקא עם גבר? מי אמר שזה הקטע שלה? למי שלא יודע לספר באנגלית קוראים A Thousand Boy Kisses). זה מאד התאים לסיפור, בזה אין לי ספק. זה חומר משובח לסרט, בזה אין לי ספק. אבל הגישה הזאת של אירועים טובים = אירועים בהם היית עם גבר שאוהב אותך, פחות תואמת את האני מאמין שלי.


האם מדובר בספר נוער?
הגיבורים הם נערים, אין שם תכנים של מבוגרים. 
אבל שימו לב, הסיפור קשה!
לדעתי הוא כן מתאים לנוער, אבל לטווח הגילים המבוגר יותר של הנוער.
אני יודעת שכנערה באזור גיל 15, הייתי נהנית ממנו מאד. 

לסיכום,
למרות שמדובר בספר שלא תואם את הטעם שלי, גיל הגיבורים הוא כזה שאני פחות מתחברת אליו, הנושאים העצובים האלה הם נושאים שפחות מדברים אליי, הקיטש שמלווה את הספר גם הוא לא בדיוק כוס התה שלי... אבל...

אהבתי את הספר, אהבתי את האהבה, אהבתי את הקריינים, אהבתי את הכתיבה, אהבתי את הכריכה.
אבל, לא אמליץ עליו לכל אחד.

שימו לב שהוא כואב וקשה. זה לא משהו שאפשר להתחמק ממנו, אתם צריכים להיות מוכנים לזה כשאתם ניגשים לספר. אני מכירה לא מעט אנשים שהכיוון הזה בספרים פחות מתאים להם, וזה לגיטימי ובסדר.
צריך לדעת מה מתאים לכם והאם אתם מוכנים שיכאב לכם.
זה מה שיפה בספרים מהסוג הזה.. אם הם לא מתאימים לכולם - יש בהם משהו מיוחד ושונה, וזה בדיוק המקרה פה.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה