יום שני, 23 באוקטובר 2017

13 סיבות למה - 13 Reasons Why - ביקורת סדרה

13 סיבות, 13 פרקים, מתוכם סבלתי מ11 פרקים שלמים. אז למה? והאם זה היה שווה?




על הסדרה:
הסדרה מבוססת על הספר 13 סיבות שיצא בשנת 2007 והפך לרב מכר. 
האנה בייקר, תיכוניסטית, מתאבדת. אין מכתב, אין סיבה ברורה, אז למה? 
האנה הכינה 13 קלטות (שמעתם נכון, קלטות כאלה ששמים בטייפ), כל קלטת היא סיבה למה היא בחרה לשים קץ לחייה.
הקלטות עוברות בין המעורבים והמוזכרים בהן ותיבת פנדורה חשוכה ואפלה נפתחת.
כריכה הספר בעברית

איך הגעתי לצפות בסדרה?

ראשית, כפי שכבר ציינתי, היא מבוססת על ספר, דבר שכמנהלת קבוצת ספרים מיד משך את תשומת לבי.
שנית, חברה טובה שלי צפתה בסדרה וסכמה אותה ב"את צריכה לראות אותה, אבל את צריכה חברה שתתמוך בך. לא אחת שתחזיק לך את היד כשהעלילה מסתבכת, אלא אחת שתגיד לך להמשיך כשלא תביני למה את צופה בדבר הזה מלכתחילה". זה היה נשמע לי כמו המשפט הקבוע "אני בעמוד 100 והספר לא מתקדם, להמשיך?", אני תמיד זו שקופצת ועונה "את לא עובדת בשביל הספר! לכי לקרוא משהו שיעשה לך טוב במקום לבזבז זמן על זה"... והנה נפלתי, כי כנראה שזה מה שהייתי צריכה לעשות גם פה.
אה, והסדרה הייתה אמורה להיות סרט. השחקנית הראשית הייתה אמורה להיות סלינה גומז, אך לבסוף רכשה נטפליקס את הזכויות וסלינה גומז הפכה למפיקה.



דעתי על הסדרה:
מה אהבתי בסדרה:
אהבתי את ההצגה של החברה האמריקאית בגיל התיכון, כל כך הרבה סטיגמות הוצגו שם בצורה כואבת ונכונה.
העדפת הספורטאים, הצגתם כאלילים שיכולים לעשות מה שרק ירצו. הדבר הזכיר לי את המקרה הקשה בו אנס ספורטאי מצטיין בחורה שיכורה, והספורטאי "זכה" לעונש של חצי שנה בכלא בלבד, העונש הוקל מפני ש.. הוא ספורטאי וזה יכול להרוס לו את הקריירה. אז כן, הספורטאים והשליטה הבורטאלית שלהם במסדרות בית הספר מוצגים שם באופן נפלא.

אהבתי את הצגת תופעת הבריונות, תופעה שמוכרת לצערי לא רק בארה"ב. הסדרה מציגה איך דבר קטן ובריוני מתחיל כדור שלג הרסני. לאורך כל הסדרה נחשפת בהדרגה הבריונות אליה נשפה האנה אך מסתבר שהיא לא הקרבן היחיד.

אהבתי את ההפקה, נטפליקס זה סוג של חותמת איכות. אני יודעת שגם אם לא אתחבר לתכנים ההפקה תהיה מדויקת, היא לא תהיה בומבסטית, היא תראה את בית הספר בדיוק כפי שהוא, היא תבחר שחקנים שיתאימו - וכך היה.




ואיך אפשר להתעלם מהמסר הכל כך חשוב? למעשים שלנו יש השלכות, צריך להיות ערניים לאחר.

ועכשיו למה שלא אהבתי:
דמותה של האנה, לאורך 10 פרקים מצטיירת האנה כדרמה קווין, כבחורה שבחרה לסיים את חייה בצורה כל כך דרמטית, שאפשר לעשות עליה סדרה. היא רוצה שישתמשו בקלטות, במפות, בטכנולוגיות ישנות שקשה להשיג. היא רוצה שאנשים יתאמצו בשבילה
ו10 מתוך 13 הסיבות היו נראות לי קשות, אבל בטח שלא מספיק קשות כדי לסיים את החיים. פקפקתי בשפיות שלה והאמת, שממש נמאס לי להקשיב לה.




את הסדרה אנו רואים דרך עיניו של קליי, חבר טוב של האנה שמקבל לידיו את הקלטות. הוא יודע שהקלטת שלו צפויה להגיע (חייבים לשמוע לפי הסדר והוא לא יודע מה מספר הקלטת שלו) והפחד גורם לו לנהוג בצורה שלא תאר לעצמו שינהג בה. אבל מה הבעיה בזה? הבעיה הייתה הסודיות הכל כך אמריקאית ומעצבנת. אנשים כבר שמעו את הקלטות, אבל איש לא מוכן לגלות לקליי (או לנו) מה צפוי. כולם מתנהגים כאילו הם מסתירים משהו, כולם דיסקרטיים ומעצבנים. הכל כל כך שקרניות קטנות ויפות שפשוט לא יכולתי לשלוט על גלגולי העיניים שלי. לכולם יש סודות, הסודות של האנה הרגו אותה. אבל למה אני צריכה לסבול את כל הדרמה המאולצת והכל כך שטחית הזאת?! 

פערים בדמותה של האנה, האנה בחרה במשהו לא טבעי, משהו שנוגד את טבע האדם, היא פגעה בעצמה וסיימה את חייה. אז נכון, טבעי שהיא לא תהיה עקבית, טבעי שלא נבין אותה עד הסוף, אחרי הכל, אנחנו עוד כאן. אבל יחסיה עם הוריה למשל, היו לא עקביים לדעתי. מצד אחד, היא מנסה להגן עליהם מפני הסבל שלה. מהצד השני, היא רואה בהם מקום מבטחים אך לבסוף היא מתאבדת ולא משאירה להם שום מסר. האם זה כדי להגן עליהם? לא יודעת איך הראש שלה עובד, אבל לדעתי יש פה סתירה. ההורים סובלים כל כך מפני שלא זכו לדעת מה גרם לבתם לסיים את חייה. האם זו הגנה? לדעתי זו עוד דרמה של הסדרה.

את כל האשמותיה היא מפילה על החברים שלה, על האנשים שהקיפו אותה. דברים קטנים שהולכים ומצטברים אבל עדיין - לא מספיק קשים. רק בשני הפרקים האחרונים מבינים מה באמת היה אקורד הסיום במנגינת המוות שלה, מה באמת הוביל אותה לצעד הקיצוני הזה. ושוב, למה? 
אם רציתם שאצפה בסדרה שהפאנץ' מגיע רק בסוף, תנו לי סיבות להמשיך. עד אותו הרגע סיימתי כל פרק בגלגול עיניים עייף ומאוכזב.

דמויות המשנה, הייתם חושבים שאם יש 13 קלטות, על בערך 13 דמויות אז דמויות המשנה צריכות להיות עמוקות ומרתקות. אז אכן כך היה, בפרק בו התעסקו בדמות מסוימת נגלו רבדים מרתקים שלה. אבל, ויש אבל גדול, עד הפרק בו התעסקו בדמות המשנה, הדמות הייתה שטחית, משעממת וכמובן מאד סודית (כי אי אפשר בלי לשמור סודות), אחרי הפרק שהתעסק בדמות, היא חזרה להיות שטחית וסודית, חובה להיות סודיים.



האטיות של העלילה הוציאה אותי מדעתי. כל פרק מתמקד בקלטת, קליי אדם שברירי אשר מאזין לאט לאט לקלטות. בין לבין אנו זוכים להפסקות בסגנון של אנשים מסתודדים ויש להם סודות, אבל לא נגלה לכם מה הם. או להפסקות של "אני לא יכול לעזור לך קליי, תקשיב לקלטות". עד שקליי מתחיל לעשות משהו בהפסקות בין הקלטות, אני כבר במיטה, עוצרת את הפרק והולכת לישון בתקווה שהעיניים שלי לא יתקעו למעלה אחרי שגלגלתי אותן כל כך הרבה.

שני הפרקים האחרונים שפכו אור על כל הסודיות, על כל הקלטות.
שני הפרקים האחרונים היו מעולים.
ונחשו מה, הסוף פתוח.


עונה חדשה תצא באביב של 2018.

יכול להיות שאצפה בה בתקווה שהסדרה תמשיך מאיפה שעצרה, מהחלק בו העלילה משתפרת. אבל הפעם כנראה שאעצור באמצע.

לצורך הבהרה, 
אני לא מזלזלת בדברים שעברה האנה,
אני לא מזלזלת בחשיבות של המודעות שמעלה הסדרה הזאת,
אני לא מזלזלת בהתאבדויות.
מה שכן, זה שלא אהבתי את הביצוע של הסדרה הזאת, לא אהבתי את העלילה, לא התחברתי לדמויות ולא הרגשתי את הדחף להמשיך ולצפות.

לסיכום,
מסר חשוב,
הפקה טובה,
אבל הסדרה, בינונית מינוס לעיתים גם בלתי נסבלת.