יום רביעי, 12 באוגוסט 2015

סינדר - מריסה מאייר (תולדות הלבנה #1)

חשבתי רבות מה אכתוב בסיקור זה ועוד מעט תבינו גם למה.
אבל לפני הכל אתחיל בכריכה.
נעל עקב אדומה וסקסית, רגל נשית אלגנטית, ועצמות מברזל. לפני שאתחיל להגיד את דעתי, חשוב לי שתדעו שהכריכה של הספר מטעה.
ראינו נעל עקב על ספרים רומנטיים מוצלחים כמו חשופה לעייניך וקרוב מידיי. לא מדובר פה בספר רומנטי אלא בספר פנטזיה.

על מה הספר?
סינדר היא יצור נחות בעולם העתידני, ספק אדם ספק רובוט, קיבורגית. היא עובדת כמכונאית על מנת לפרנס את משפחתה קשת היום.
סינדר לא זוכרת כיצד הפכה לקיבורגית והיא לא זוכרת דבר מעברה.
מגפה קטלנית תוקפת את העולם ומסכנת את תושביו - איך סינדר קשורה לזה? לא מגלה.

דעתי עליו:
יש חוק הכרחי שגורם לספר פנטזיה להיות מוצלח בעיניי והוא: עולם עם חוקים ברורים.
בספר הזה, עברתי כמעט 40% עד שהבנתי מי הוא קיבורג, מה זה אנדרואיד, מי הם בני הלבנה ועוד...
לא נעשה אפילו שמץ של מאמץ להסביר לקורא את חוקי העולם וחבל, לא מעט אנשים נטשו את הספר בשלב זה כי נמאס להם להיות מחוץ לעלילה.

על הכריכה יש נעל עקב ולסֵפר קוראים סינדר - איזה קטע! סינדרלה!!!
אז היה צפוי שיגיע גם נסיך. אבל שום רומנטיקה לא צפויה בספר הזה.
העלילה הייתה מייגעת וצפויה. אפילו הסוף היה צפוי.

הנחתי שבתור מישהי שכבר שלוש שנים מתעסקת בהנדסת מכונות אני אתעניין לפחות בתחום הרובוטי העתידי ואכן בנושא הזה היה המון פוטנציאל, אבל חוסר ההבנה שלי את העולם בו מתרחש הספר פגע בהנאה שלי גם בתחום הזה.

כאשר התחלתי להבין סוף סוף את העולם העתידני חיכיתי להפתעה, להתקדמות מפתיעה בעלילה.
כמו שכבר אמרתי, מה שהיה אמור להפתיע היה ברור לגמרי מראש. הספר לא הצליח להתעלות על עצמו אפילו לא פעם אחת.
עד שחשבתי שהבנתי הכל נכנסו למשוואה כוחות חדשים, סוגים שונים של בני אדם/יצורים ושוב בלאגן לא בעלילה, אלא בהבנה.

לצערי, זה לא מסוג הספרים שאני אוהבת ואני דווקא חובבת פנטזיה.
הקריאה לשיקולכם.

*חשוב לציין שזהו ספר ראשון מתוך סדרה הנקראת "תולדות הלבנה"*

ואם בא לכם לקרוא פנטזיה רומנטית מהממת...