Let's Get Textual - Teagan Hunter
★★☆☆☆
אינסוף המלצות עלו על הספר הזה, ובאמת, יש לי מעט דברים "רעים" להגיד על הכתיבה או העלילה.
הבעיה האמתית שלי הייתה שפשוט לא הייתה לי כימייה.
לא הייתה לי כימייה עם הדמויות, לא עם הקונספט וגם לא עם ההומור.
על הספר:
הודעה ממספר לא מוכר שמובילה לשיחות על גבי שיחות בהודעות טקסט.
אלו כמובן בשלב כלשהו יובילו למפגש ומשם אתם מכירים את ההמשך.
הגיבורים שלנו הם זק ודיליה, שני חנונים.
דעתי:
בערך 30% מהספר מורכב משיחות בהודעות טקסט בלבד, אין תיאורים חיצוניים, אין סקסטינג או בכלל תמונות - רק הודעות.
אנשים עלולים למצוא את השלב הזה מייגע, אבל השלב הזה הוא השלב שמחבר אותנו לגיבורים,
כך אנו מכירים את האופי שלהם ואת הקשר שהם בונים.
בהחלט היו שם לא מעט דברים נחמדים שהצליחו לקחת לאקסטרים את הקונספט של קשר בהודעות.
מהרגע שהם נפגשים הקשר לא בדיוק משנה את אופיו,
מדובר בשני גיבורים חנונים, גיקים, עם הומור שמתאים בדיוק לזה.
הם כמובן לא נראים גיקים (אחרת זה לא היה ספר מהז'אנר), אבל הם בהחלט מתנהגים ככאלה.
כל זה בהחלט חמוד ושונה, אבל...
מה לא אהבתי:
עובדה על עצמי: למדתי מדעי המחשב באוניברסיטה. כלומר, הייתי מוקפת גיקים במשך 3 שנים.
לכן, הומור גיקי כזה, לא רק שלא הצחיק אותי, אלא גם גרם לי לדמיין כמה אנשים לא סקסיים בכלל שאני מכירה - עם הומור בדיוק כזה.
כמובן שזה פגע מאד בהנאה שלי מהספר.
האקס. הספר מתחיל בפרידה. דיליה הגיבורה הראשית נפרדת ממי שהיה בן זוגה במשך תקופה לא קצרה בכלל. הפרידה מתנהלת בצורה הזויה של שיחה תלושה בסגנון של:"מה נעשה?" "נפרד" "אוקי".
וכעבור שבוע האקס נמרץ ומוכן לתת לה עצות לזוגיות עם הבחור החדש.
פרידה הזויה, יחסים שאחרי פרידה הזויים אפילו יותר.
דרמה מאולצת. עלילת הספר נשמרה היטב מדרמה מאולצת, עד סוף הספר, שם כבר לא הייתה ברירה.
ואז התפרצה לה סצנה מאולצת בסגנון המוכר, העלוב והכל כך מאוס של הז'אנר:
היא חושבת שהוא עשה משהו שפגע בה, היא לא תגיד לו אלא תעלם ותעשה דרמה.
הוא יעלב מזה שהיא נעלמת ובמקום לדבר איתה, הוא גם יעלם.
ואז מגיע דלי של בן אנד ג'ריס ודיכאון מוגזם המבוסס על כלום.
והרי לכם - דרמה בשקל שלא מכבדת את האינטליגנציה של אף אחד.
לסיכום,
קונספט בהחלט חביב,
חוץ מדרמה מאולצת בסוף - הכתיבה טובה.
אבל הגיבורים לא נגעו בי, ההומור לא הצחיק אותי והקסם פשוט לא קרה.
2.5 כוכבים.
אינסוף המלצות עלו על הספר הזה, ובאמת, יש לי מעט דברים "רעים" להגיד על הכתיבה או העלילה.
הבעיה האמתית שלי הייתה שפשוט לא הייתה לי כימייה.
לא הייתה לי כימייה עם הדמויות, לא עם הקונספט וגם לא עם ההומור.
על הספר:
הודעה ממספר לא מוכר שמובילה לשיחות על גבי שיחות בהודעות טקסט.
אלו כמובן בשלב כלשהו יובילו למפגש ומשם אתם מכירים את ההמשך.
הגיבורים שלנו הם זק ודיליה, שני חנונים.
דעתי:
בערך 30% מהספר מורכב משיחות בהודעות טקסט בלבד, אין תיאורים חיצוניים, אין סקסטינג או בכלל תמונות - רק הודעות.
אנשים עלולים למצוא את השלב הזה מייגע, אבל השלב הזה הוא השלב שמחבר אותנו לגיבורים,
כך אנו מכירים את האופי שלהם ואת הקשר שהם בונים.
בהחלט היו שם לא מעט דברים נחמדים שהצליחו לקחת לאקסטרים את הקונספט של קשר בהודעות.
מהרגע שהם נפגשים הקשר לא בדיוק משנה את אופיו,
מדובר בשני גיבורים חנונים, גיקים, עם הומור שמתאים בדיוק לזה.
הם כמובן לא נראים גיקים (אחרת זה לא היה ספר מהז'אנר), אבל הם בהחלט מתנהגים ככאלה.
את הספר שמעתי באודיו באנגלית |
כל זה בהחלט חמוד ושונה, אבל...
מה לא אהבתי:
עובדה על עצמי: למדתי מדעי המחשב באוניברסיטה. כלומר, הייתי מוקפת גיקים במשך 3 שנים.
לכן, הומור גיקי כזה, לא רק שלא הצחיק אותי, אלא גם גרם לי לדמיין כמה אנשים לא סקסיים בכלל שאני מכירה - עם הומור בדיוק כזה.
כמובן שזה פגע מאד בהנאה שלי מהספר.
האקס. הספר מתחיל בפרידה. דיליה הגיבורה הראשית נפרדת ממי שהיה בן זוגה במשך תקופה לא קצרה בכלל. הפרידה מתנהלת בצורה הזויה של שיחה תלושה בסגנון של:"מה נעשה?" "נפרד" "אוקי".
וכעבור שבוע האקס נמרץ ומוכן לתת לה עצות לזוגיות עם הבחור החדש.
פרידה הזויה, יחסים שאחרי פרידה הזויים אפילו יותר.
דרמה מאולצת. עלילת הספר נשמרה היטב מדרמה מאולצת, עד סוף הספר, שם כבר לא הייתה ברירה.
ואז התפרצה לה סצנה מאולצת בסגנון המוכר, העלוב והכל כך מאוס של הז'אנר:
היא חושבת שהוא עשה משהו שפגע בה, היא לא תגיד לו אלא תעלם ותעשה דרמה.
הוא יעלב מזה שהיא נעלמת ובמקום לדבר איתה, הוא גם יעלם.
ואז מגיע דלי של בן אנד ג'ריס ודיכאון מוגזם המבוסס על כלום.
והרי לכם - דרמה בשקל שלא מכבדת את האינטליגנציה של אף אחד.
לסיכום,
קונספט בהחלט חביב,
חוץ מדרמה מאולצת בסוף - הכתיבה טובה.
אבל הגיבורים לא נגעו בי, ההומור לא הצחיק אותי והקסם פשוט לא קרה.
2.5 כוכבים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה