ביקורת סרט - 365 ימים / 365days / 365dni

עצרו הכל! לחצתי על פליי.
הנה זה קרה, הסרט שוכב בנייד שלי, במחשב שלי, בטאבלט שלי במשך חודשים. אבל פשוט לא העזתי ללחוץ על פליי.
אתמול אחרי ששיריינתי שבוע מראש ערב עם בן הזוג, צפינו יחד בסרט.
אני חושבת שמה שאני הולכת להגיד יפתיע אתכם.




על מה הסרט?
קודם כל, הוא מבוסס על ספר ראשון מתוך טרילוגיה פולנית שלא תורגמה לאף שפה אחרת, כי הספרים פשוט גרועים (דירוג של 2.28 בגודרידס לפני שיצא הסרט).
ולעלילה: מאסימו מקבל לידיו את אימפריית הפשע של אביו מיד אחרי שאביו נרצח מולו. באותו רצח נורא, רואה מאסימו את פניה של לאורה ומאז היא לא יוצאת לא מהראש.
חמש שנים של אובססיה מגיעות לסיומן ביום בו הוא רואה אותה, וכמובן חוטף אותה.
"יש לך 365 ימים להתאהב בי" הוא אומר לה. ושיהיה לכולנו בהצלחה.


כריכות הספרים בפולנית


על הז'אנר הרומנטי ועל הקהל:
כמו שאני רואה את זה, הזאנר הרומנטי עובד על רעב.
חמישים גוונים (הספר) יצא, ואחריו הקהל היה מורעב ורכש כל זבל שראה אור (אני לא אנקוב בשמות, מאיה בנקס).
חמישים גוונים (הסרט) יצא, והתור העצום לאולמות לא נרגע חודשים ארוכים.
נכון, כולם התלוננו אחר כך (ובצדק, היה על מה), אבל כולם צפו.
והנה הגיע היורש, וביננו יש פה שיפור בתחומים מסויימים מהזבל הקודם.
והנה, הסרט מקום ראשון בנטפליקס בכל העולם בערך.
אז תצפו, תתלוננו ותחכו לסרטי ההמשך. בדיוק כמו עם חמישים גוונים.




אבל אני חייבת גם להתלונן!
אם נשפוט את הסרט כ...סרט, מדובר בזוועה קולנועית. 
משחק רע, עלילה שנבנית בצורה הזויה.
קפיצות בזמנים, קפיצות בין סצנות. רגע אחד היא כועסת שחטף אותה ורגע אחרי היא מלקקת גלידה לבנה ומפזרת רמיזות מיניות.
הוא כמובן לא יודע להיות עדין, אבל הוא גם לא באמת עושה משהו לא עדין והיא בעצם צריכה ללמד אותו להיות עדין *הצילו מתגלגלות לי העיינים ממש*.
החלק הכי גרוע בעיני היה חוסר הקשר הזוגי בין השניים, היא מאוהבת בו, הוא אובססיבי לגביה, אבל הם לא מדברים על כלום.
אין לה מושג מה הוא עושה, היא לא מכירה את העבר שלו, בעצם הם אף פעם לא דיברו.




ועכשיו, אחרי שטינפתי קצת על הסרט, אגיע לדעה הלא פופולרית שלי:
יש פה שיפור מחמישים גוונים, ובעייני צריך להשוות את 365 ימים רק ל50 גוונים מפני שאין עוד סרט בזאנר הזה חוץ ממנו.
הגיבור הראשי היה לוהט, גברי ומאד מתאים לדמות (מה שאי אפשר להגיד על ג'יימי דורנן)
השחקנית חמודה מאד, יפה, סקסית ומתאימה לו.
הם לוהטים יחד ברמות אחרות.
בחמישים גוונים לא ידעו לעשות סצנות סקס! פה הם עשו את זה בענק.
הייתה כימייה בין השחקנים! הם מתראיינים יחד והם פשוט מתוקים. 
אין את השנאה הלא נעימה בין דקוטה וג'יימי. פה אפשר להסתכל מהצד ולתהות האם הם זוג גם במציאות.




לאן ממשיכים מכאן?
לתעשייה הזו יש דרך ארוכה לעשות, כמו שספרי הזאנר התחילו עם בתולה והמיליונר המתוסכל שלא רוצה קשר רציני.
גם לסרטים יש מסלול זהה לעבור.
הם יהיו גרועים, לא עמוקים ולא מיוחדים עד שהקהל ידרוש משהו אחר.
צריך לזכור שמדובר בקהל חדש. לנו לקחו 5 שנים בארץ לדרוש משהו אחר.
עכשיו תורן של צופות הקולנוע להנות מהטראש, להתרגש מהקלישאות, מהעלילה הלא מעניינת ורק עוד כמה סרטים, להתפקח.




לכו לראות,
תורידו את הביקורתיות, אל תצפו לכלום.
פשוט תרוקנו את המח שלכם עד שיהיה בו וואקום ותנו לסרט להישאב פנימה.
ותתנחמו בזה שיש שם תשוקה שמצולמת היטב.
העתיד של הזאנר הרומנטי נמצא בקולנוע, ונראה שהמסע שלו מתחיל עכשיו.
כמו שאנחנו התחלנו עם זבל, כך גם הקולנוע.
זה באמת בסדר.


תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מאחורי עיניה - ביקורת סדרה (מבוסס על ספרה של שרה פינבורו)

Us - אל קנדי & סרינה בואן (Elle Kennedy & Sarina Bowen- Him #2)

חול טובעני - QuickSand - ביקורת סדרה