יום חמישי, 1 באוקטובר 2015

עמק הפלאות - אמי טאן

סין, 1900, בית קורטיזונות.
מי הן הקורטיזונות? נשים סיניות שתפקידן היה לספק את הגוף והנפש של הגברים האמידים של סין. אל תתבלבלו עם המושג "זונה", או "נערת ליווי" - יש פה עסק הרבה יותר מורכב מזה... 
ויש לי המון ביקורת עליו.

על מה הספר?
הספר עוקב אחרי ויולט, בתה של לולו מימי - מנהלת בית קורטיזונות נחשב בסין. ויולט כילדה נחשפת לתכנים שהם לא בדיוק מותאמים לילדים. היא בקיאה בהתנהלות בית הקורטיזנות, מכירה את הרכילויות החמות והלקוחות הנחשבים.
המצב הקשה בסין מביא לתפנית חדה והרסנית בחייה של ויולט וכאן מתחיל הסיפור.

דעתי עליו:
דעתי על הספר מורכבת מהרבה גורמים (רבים יותר מבדרך כלל), אנסה לפרט לכם בצורה הטובה ביותר.

ואתחיל בדברים שדווקא כן אהבתי...

הספר משלב בתוכו מחקר מעמיק שנעשה ברמה מדוייקת ומעוררת הערצה. הידע הנרחב והמפורט על סין, על התקופה, על הקוטיזונות ועל ההתנהלות הותיר אותי פעורת פה. מחקר מעמיק בעיניי הוא דבר שמעלה את הספר רמה אחת מעל, הוא מעשיר את הידע שלי כקוראת וזה תחום שאמי טאן צלחה בו בענק.

כחלק מהמחקר המעמיק שנעשה, הספר יורד לרזולציות מרתקות על הצרכים המיניים (או הסטיות המיניות, תקראו לזה איך שתרצו), של לקוחותיהן של הקורטיזונות. נושא מרתק בפני עצמו שמפורט בדיוק לרמה הנכונה, הוא לא גורם לגועל אבל בהחלט מעביר את המסר. 

השפה בה כתוב הספר היא שפה גבוהה ומכבדת, אין שימוש במילים גסות (מלבד רגעים בהם זה ממש הכרחי) והכתב כולו הוא ברוח התקופה. גם התיאורים של השיחות המפורטות בין הקורטיזונות נעשים ברוח התקופה ללא כל שימוש בשפה לא נאותה. (למשל, גבעול - איבר המין הגברי).

חשוב לי להגיש, לא מדובר כלל בספר מהז'אנר האירוטי! הספר עוסק בתקופה ובהמון נושאים אחרים, העיסוק בקורטיזונות מן הסתם מערב גם עיסוק במין אך הספר ממש לא ספר בז'אנר, הוא מתאים לגברים ולנשים כאחד.

ועכשיו לחלק הקשה...

פחות התחברתי לתיאורים הארוכים והמפורטים בספר, מדובר בספר המכיל 560 עמודים. הייתי מוותרת על כ-200 מהם. העלילה נבנת באיטיות ומתקדמת לאט אפילו יותר. 
הספר לא זורם לקריאה כפי שהיה יכול להיות אם היו מקוצרים התיאורים המתישים והרקע המפורט מידיי.

כיאה לכל ספר, הדמות הראשית עוברת תהליך. התהליך שעברה ויולט ריתק אותי אך לצערי הושמטו בו השלבים החשובים!
סופרת שמפרטת במשך עמוד שלם על האופנות של בגדי הקורטיזנות, התעלמה לחלוטין משלבים קריטיים בהתפתחותה של ויולט. רציתי לדעת עוד, לחוות איתה את השינוי במקום להתעסק בתיאורים שוליים שלא תרמו לקידום העלילה או לריכוז שלי במהלך הקריאה.

מה שמביא אותי לנושא הבא, העיסוק המוגזם בטפל ולא בעיקר, תיאורים מייגעים, מייאשים וחופרים. 
ה"מחיר" על כל צעד קטן של התקדמות בעלילה היה תיאור ארוך (במקרה הטוב תיאור אחד) ולא רלוונטי של נושא לא מספיק מעניין. החזרה לעלילה הייתה מאולצת וכך גם הסטייה ממנה.

הקטעים המפתיעים בספר בהחלט הפתיעו אותי בהתחלה, ואז החלו לחזור על עצמם בוריאציות שונות. היה לי ברור מה הולך לקרות כל פעם וזה הפך את הקריאה למייגעת אפילו יותר. הכתיבה האיטית וההמתנה המייסרת למשהו שכבר ידעתי שהולך לקרות גרמה לי לתחושת יאוש קשה.

מי הן הקורטיזונות? האם אני כקוראת אמורה לדעת עליהן? 
על הכללים הנוקשים בחיזור? על הדרגות השונות של בתי הקורטיזונות? על המסיבות והנהלים?
הדברים האלו לא מוסברים בצורה ברורה, הקורא מבין אותם לאורך הטקסט, הבעיה היא שהטקסט ארוך ומייגע ולא כיף לקרוא במשך 20% מספר של כ-600 את המילה "קורטיזונה" מבלי להבין לעומק את משמעותה.

לסיכום, אם הייתי יודעת לנטוש ספר - הספר הזה היה ננטש.
המון פוטנציאל. חבל.

הקריאה כמובן לשיקולכם.