פוסטים

מציג פוסטים מתאריך ספטמבר, 2017

סיפורה של שפחה - מרגרט אטווד

תמונה
סיימתי את הספר לפני כמעט שלושה שבועות, אהבתי אותו ונהנתי ממנו. אבל המכה הגיעה שבועיים אחרי שסיימתי , מילה קטנה שנאמרה בשיחה עם חברה גרמה לספר להכות בי בכל עצמתו. מאותו הרגע, אני לא מצליחה להוציא אותו מהראש. "שוב נכשלתי, לא עמדתי בציפיותיהם של אחרים, שנהיו הציפיות שלי עצמי."  "כמה קל להמציא אנושיוּת, לכל אחד. איזה פיתוי זמין." על הספר: שלפרד הייתה בחורה נורמלית, בזוגיות מאושרת, אפילו הייתה לה ילדה קטנה וקריירה. עד היום בו הפכה אמריקה לרפובליקת גלעד החשוכה . לשלפרד הממשל לא הותיר הרבה ברירה, היא הוכיחה את פוריותה (שהייתה מצרך נדיר בימים ההם) בכך שילדה את ביתה, לכן הפכה שלפרד לשפחה. היא שייכת למפקד ותכליתה היחידה היא ללדת למפקד ורעייתו ילד . אל תטעו, היא לא שפחת שמטרתה לענג את המפקד, היא רחם עם רגליים שנועד ללדת וללדת וללדת. "אנחנו רחם מהלך על שתיים, זה הכול: כלֵי קיבול מקודשים, גביעי קודש ניידים." דעתי על הספר: מכירים את משל הצפרדע ? אם תשים צפרדע במחבת רותחת, היא תקפוץ משם מיד, אבל אם תחמם את המחבת לאט לאט לאט הצפרדע תישאר,  היא לא תבח

אלף נשיקות - טילי קול

תמונה
ישנם ספרים ששמם הולך לפניהם, כאלה ששמעתי עליהם כשרק יצאו באנגלית והשיח עליהם עלה שוב ושוב גם לאחר שעבר זמן מצאתם. הספר הזה הוא כזה, לא קראתי אף ביקורת שלא הכילה את המילה "בכיתי" ותהיתי האם מדובר במסחטת דמעות או במשהו מעבר. על הספר: רוּן  ( Rune)  קריסטיאנסן עוזב את ביתו בנורווגיה בגיל 5 ועובר עם משפחתו לעיירה השקטה  בלוסום גרוב בג'ורג'יה. רון בן החמש פוגש בפופי ושם מתחיל המסע שלהם, או כמו שפופי קוראת לזה, הרפתקה.   פופי קיבלה כירושה מסבתה צנצנת ובה אלף נשיקות מנייר, כל אירוע מיוחד שיקרה בחייה של פופי ויכלול נשיקה שגרמה לליבה כמעט להתפוצץ יכנס לצנצנת. אך לא הכל מושלם כפי שהוא נראה.. ואהבתם של פופי ורון נקטעת באכזריות. *חשוב לציין שרוב הספר מתרחש כאשר הגיבורים בני 17* את הספר קראתי בעברית ושמעתי באנגלית לסירוגין   דעתי עליו: אתחיל בחלק הקשה,  לא בכיתי. אבל הלב שלי כמעט התפוצץ. אני לא בוכה כשעצוב לי, אני בוכה כשאני עצבנית. זה לא היה המצב פה.. לכן לא ירדו דמעות. אבל הלב שלי כאב. כל כך כאב.  מה אהבתי: נתחיל מהחיצוניות, הכריכה של הספר מקסימה