ספרים וקצת מעבר

יש פה משהו חדש, מסעיר ושונה. אנושי להחריד, לא מתייפיף וכל כך בר הזדהות.  והקבוצות הרומנטיות שותקות! איך ייתכן שלא דיברנו על הסדרה הזו עד עכשיו? אז כן, מדובר בסדרה ישראלית.  ואם להיות כנה (ברוח הסדרה), אני לא מרבה לצרוך תוכן ישראלי . לא סדרות, לא סרטים וגם לא ספרים.  נדרשו אינסוף המלצות כדי לגרום לי ללחוץ על פליי, וימים בודדים עד שסיימתי את הסדרה.   הסדרה מספרת על זוג תל אביבי , איריס ותומר, הם חיים בשכונות היותר זולות בתל אביב, היא מחזאית והוא במאי והם מחכים לרגע הפריצה הגדול שלהם.  כשהמחזה שכתבה איריס, "אחד פלוס אחת" מתקבל לתאטרון ותומר בן זוגה נבחר להיות הבמאי, נדמה שהחיים לא יכלו לשחק לידיהם טוב יותר, עד ש... הם נפרדים. ונאלצים לעבוד יחד ולביים מחזה המבוסס על הזוגיות שלהם. המשחק של נועה קולר (איריס) מדהים ! הסדרה כל כך אמיתית, כל כך לא נקייה ולא סקסית . מערכת היחסים בין כולם כזו אנושית ומורכבת. אין דמויות מושלמות, כולן דפוקות בדרך כזו או אחרת. הסדרה מבוססת על סיפור אמיתי , השחקנים באמת היו זוג, באמת שיחקו יחד במחזה "אחד פלוס אחת" ובאמת נפרדו. מה שהופך את זה...

כינו אותו " 50 גוונים הישראלי" , דבר שהרחיק אותי קצת מהספר (סלחו לי, כריסטיאן גריי הוא לא בדיוק הטעם שלי..), אבל אז, אחרי מתקפת שכנועים (לדעתי יותר נכון לכנות את זה "אונס קבוצתי בפייסבוק") לא נשארה לי ברירה ופתחתי את הספר המדובר... על מה הספר? טליה בלום, בלוגרית ישראלית בת 26, עוזבת את הארץ ועוברת לגור עם אחיה ובן זוגו בלונדון. טליה פוגשת מהר מאד את בן סטורם, הבוס של אחיה (וגם של בן זוגו) ומשם... אה כן, טליה סובלת ממאניה דיפרסיה ומסרבת לקחת את הכדורים. אמרתי כבר שיש לה גם הפרעת אכילה? דעתי עליו: אני מאמינה שמה שעושה את הספר לספר טוב הוא לא המיליונר, החתיך, הטוב במיטה שפוגשת הגיבורה אלא הגיבורה עצמה . בספר הזה, הגיבורה שונה בצורה יוצאת דופן, ציינתי למעלה את הקשיים שהיא מתמודדת איתם, אבל לא ציינתי שהיא אגואיסטית, נועזת וחסרת מעצורים . שילוב קטלני. ואכן, טליה לא חוסכת מאיתנו (ומהקוראים בבלוג שלה) את מעשיה הספק נואשים ספק נועזים, ובינה לבין בן נרקם קשר חד צדדי אבל מלא באקשן. הסופרת התבססה פה על ה סיפור הסטנדרטי של הז'אנר, הוא עשיר, חתיך, טוב...

זהו ספר/מקבץ הסיפורים הקצרים השני שאני קוראת, הראשון היה נדידת הדיונות של רון דהן שהיה פשוט מעולה. למדתי שאי אפשר להגיד "לא אהבתי" או "אהבתי" על ספר סיפורים קצרים כי כל סיפור שונה לחלוטין מהקודם, ומעורר תחושות שונות לחלוטין. מה שכן למדתי, שעם כל אהבתי לדיגיטלי (ואני קוראת את הרוב המוחלט בדיגיטלי) סיפורים קצרים כיף לקרוא באופן מודפס כי ככה אפשר לדפדף ולבחור סיפור על פי מצב הרוח. ארוחת בוקר ישראלית, הוא אחד הספרים היותר ישראליים שיצא לי לקרוא. החל מהסיפור הראשון שמספר על עריק ועד הפרט הקטן ביותר כמו למשל מה מוגש בארוחת הבוקר. בסיפור קצר אני תמיד מחכה בקוצר רוח לפאנץ', לסוף, לפרט הזה שיסגור לי בראש את כל החומר למחשבה ואז יגיע לו שלב העיכול. סיומי הסיפורים של ניצן ויסמן מעולים . לא הצלחתי לקרוא שני סיפורים ברצף כי שקעתי במחשבות. בסיפורים יש דמות שבטוחה שבטוחה שהשיגה את היעוד של חייה, או לחילופין - היא בטוחה שלא השיגה אותו. לאורך הסיפור אנחנו צופים בה מנסה להצדיק את עמדתה תוך כדי שהיא עוברת מין מסע (שהיא מתכחשת אליו לחלוטין בגלל סוג של צדקנות), בסוף הסיפור...