ספרים וקצת מעבר

מכירים את זה שאתם מרגישים משהו מסויים לגבי ספר לאורך כל הקריאה ואז בסוף דעתכם משתנה וקשה לכם להחליט אם אהבתם או לא? זה בדיוק מה שקרה לי פה. על הספר: שלוש קומות, שלושה שכנים, שלושה סיפורים כואבים וקשים. האחד שהשאיר את ביתו הקטנה עם זקן שישמור עליה, והילדה חזרה שונה. השנייה , שמפחדת מדבר אחד - מה שעובר בראש שלה. והשלישית , אלמנה שמכה על חטא ומגלה את החיים מחדש. דעתי על הספר: כפי שאמרתי, דעתי חלוקה . אתחיל דווקא במה שפחות האהבתי : הסיפורים כתובים בצורה של דיאלוג סתום , אדם שפונה ישירות אל חבר/מכתב/מקלט. הוא מספר לו סיפור, אבל זהו סוג של מונולוג, כי אין התחשבות בתשובותיו של הצד השני (התשובות אפילו לא כתובות: "רוצה לשבת אחי? כאן טוב לך? אה, אל תדאג לגבי זה"). השפה לא תקינה, הרי מדובר בלשון הדיבור. שימוש שגוי מכוון ב-ה הידיעה , למשל ה-בית ספר, ה-בת זוג. אני מבינה את חשיבות האמינות, אבל זה היה משהו שלא היה נעים לי לקרוא. האנשים שמספרים את הסיפור טרחניים,  מפרטים לפרטי פרטים, חוזרים על פרטים לא חשובים, שלושתם נשמעים מפוחדים, חוששים, דואגים. לא מאמינה שקיים מישהו שהיה יכ