ספרים וקצת מעבר

★☆☆☆☆ בעודי מפנה ומוחקת דברים מהנייד, מצאתי אצלי את הסקירה הזו. היא נכתבה לפני מעל לשנתיים , אבל החלטתי שבכל זאת - היא שווה שיתוף. לפני שנתחיל, נטשתי את הספר ב30%. לעלילה המאולצת שלום: הגיבור שלנו, קייבל , הוא בן עשירים ממשפחה מיוחסת,  אחד כזה שחושב שמותר לו הכל ו סובל מהתמכרות קשה מאד לאלכוהול. הגיבורה שלנו, אפטן , למדה עם קייבל בתיכון, הקשר בינהם היה מקרי בהחלט אבל עשה רושם שהיא מודאגת מההתמכרות שלו. אפטן נשלחת  על ידי אימו של קייבל,  בצורה מאד אגרסיבית ומאיימת, לבית קיץ. בבית הקיץ נמצא קייבל שעבר תהליך גמילה ואפטן צריכה לשמור עליו לא ליפול חזרה אל הסם. למה דווקא היא? ככה. אז למה נטשתי? הבעיה הקלה ביותר: הגיל. זה לא סוד שאני מעדיפה גיבורים בוגרים, פה הם בוגרי תיכון (וזה עוד לפני שהזכרתי את הבגרות הנפשית שלהם). כתיבה טרחנית: הכתיבה כל כך מ עייפת ועתירת פרשנויות.   לדוגמה, הספר נפתח במונולוג ארוך ומאד קלישאתי בסגנון של "אני שונאת את קייבל.. כל כך שונאת את קייבל"  וממשיך במונולוג שמטרתו לסגור לנו את כל הפינות בנוגע למה קדם להתמכרות. אוקי,...

★★☆☆☆ מהיוצרות של ממזר שחצן מגיע ספר חדש עם כריכה (אמריקאית) דומה, פונט דומה על הכריכה אבל פה בערך נגמר הדמיון בין השניים... לטוב ולרע. "הספר הזה מוקדש לכל הילדות הקטנות שרוצות ללבוש ירוק זרחני לשיעור ריקוד בזמן שכל השאר לובשות ורוד פסטל" על הספר: סוראיה ונדטה, איטלקייה יפהפייה, מקועקעת עם שיער צבעוני ופירסינג במקומות אסטרטגים פוגשת במהלך נסיעה שגרתית ברכבת את גרהם מורגן . גרהם הוא איש עסקים חם מזג, עצבני, שתלטן וכמובן איך אפשר שלא - נראה טוב. כאשר גרהם שוכח את הפלאפון שלו ברכבת כל מה שנותר זה שסוראיה תמצא אותו ו... אתם מכירים את ההמשך. את רוב הספר שמעתי באודיו באנגלית, את השאר קראתי בעברית. דעתי עליו: מה אהבתי: החלק האהוב עליי בספר היה ללא כל ספק ההתכתבויות בין סוראיה וגרהם . כפי שניתן להבין מאיך שהסיפור מתחיל (אובדן פלאפון), אפשר להבין שהתכתבויות שונות ומשונות יתפסו מקום לא קטן בספר. אז אני שמחה לספר שהצד ההומוריסטי והכיפי מממזר שחצן של שתי הסופרות בא כאן לידיי ביטוי ובענק. החל מכותרת המייל ועד החתימה בסופו, ההתכתבויות בין השניים מהנות, מצחיקות...