יחידה המתאבדים / Suicide Squad
מה יש לנו פה?
סרט גיבורי-על מז'אנר הפעולה, הסרט הופק ע"י האחים וורנר וכמו סרטים רבים בנושא גיבורי-על, גם הוא מבוסס על סדרת חוברות קומיקס.
הגיבורים הראשיים בסיפור הם אנטי-גיבורים, נבלים, פושעים, רוצחים ושודדים.
זהו הסרט השני בתקופה האחרונה שמבוסס על אנטי-גיבורים, ראינו זאת גם בסרט דדפול (הסרט הקומי הראשון המבוסס על חוברות קומיקס).
העלילה:
חבורת נבלים מרושעים נאספו ונכלאו ע"י אמנדה וולר, סוכנת ממשלתית.
המטרה היא להקים יחיד גיבורי על שילחמו בטרור. החשש הוא שמלחמות העולם הבאות יתנהלו ע"י מטא-אנושיים (אנשים רגילים עם כוחות על).
הבעיה היא, שהמלחמה מגיעה מוקדם מהצפוי, והנבלים הידועים לשמצה יוצאים לקרב ללא כל הכנה מוקדמת.
דעתי על הסרט:
מה אהבתי:
אתחיל מההומור בסרט, ההומור בסרט מתרכז סביב האחת היחידה, הארלי קווין, בת זוגו של הג'וקר, אותה משחקת מרגו רובי המהממת (פירוט על הקאסט ממש עוד מעט).
היא שלטה בתפקיד ובדמות באופן מעורר הערצה, נהנתי מכל שנייה שבה היא הייתה על המסך (ולא רק בגלל כמה שהיא יפה).
אהבתי את הפלייליסט המעולה, השימוש במוזיקה קומית לעיתים, בסצנות דמטיות העמיק את הפאן הקומי של הסרט.
האפקטים היו מדהימים, כל כח-על מצריך עבודה סיזיפית וקשה של אנשי האפקטים, והם שיחקו אותה בענק.
סצנות הקרב: הרבה פעמים בסרטי פעולה, אני מוצאת את עצמי מאבדת לגמרי את המעקב בעת סצנת קרב. לפעמים אני מוצאת את עצמי צורחת מאושר כאשר יש רעש של מכה חזקה, ואז מגלה שהגיבור הראשי הוא זה שנפגע (פאדיחה).
אז בסרט הזה, אין הרבה אלמנטים בקרב, מאד ברור מי פגע במי, לכל גיבור יש כח על ייחודי ולכן קל לזהות מי תקף ומתי. יש קטעים של הילוך איטי שמקלים על המעקב (קצת מזכיר את מטריקס, אבל שוב, מרגו רובי כל כך מהממת - שבחרתי להתעלם).
בשורה התחתונה, אהבתי את זה שפשוט נהנתי לשבת בקולנוע, הסרט העביר לי את הזמן בצורה נהדרת, הצליח להשאיר אותי מרוכזת מהשנייה הראשונה ועד השנייה האחרונה.
מה לא אהבתי:
הסרט אמריקאי מאד. ואני אסביר, יש "רעים" יש "טובים", אין באמצע.
אנחנו שומעים רק דברים רעים על מי שאמור למות, כדי שלא נכעס על המוות שלו.
אנשים פשוט לא מתים שם! זה מעייף נורא, באיזשהו שלב כבר ברור שהם איכשהו יחזרו, כי הם "טובים" ובסרטים אמריקאים, "טובים" לא מתים.
יש שם סיפור אהבה מאד עלוב, בין ג'ון, ארכאולגית שמכשפה עתיקה ורעה שוכנת בתוכה (קארה דלווין משחקת אותה ויש לי המון דברים לא טובים להגיד על המשחק שלה - יגיע בהמשך) ובין ריק פלאג, קצין צבאי שמנהיג את כח הנבלים בשטח.
הרומן שלהם עלוב ברמות שצרבו לי בעיניים, כל מה שאנחנו רואים זה את ג'ון בוכה שהמכשפה תשתלט עליה, ואותו מחבק אותה. ורואים את זה בלי סוף. היא כל הזמן בוכה, היא כל הזמן מסכנה, היא כל הזמן רועדת. שום קשר לרומן. זה הסתדר נפלא בעלילה, אין ספק, אבל זה היה כל כך עלוב ומאולץ שכמעט הלכתי וצפיתי שוב בסרט של חמישים גוונים רק כדי לקבל קצת חום ואהבה.
חור רציני באמינות, יש שם את דדשוט (ויל סמית המהמם משחק אותו), דדשוט מעולם לא פספס. הוא אדם רגיל, שמשתמש בנשק רגיל אבל אף פעם לא מפספס.
אז מה הבעיה? הבעיה היא שכשדדשוט יורה ברעים - הם מתים תוך ירייה אחת (להזכירכם, יורה בנשק רגיל).
אבללל כאשר פלאג הקצין חסר כוחות העל, יורה באותו הנשק על הרעים (והוא פוגע), גם צרור יריות לא הורגות אותם.
כנל לגבי הנשק של הארלי קווין, בת זוגו של הג'וקר, אקדח רגיל (עם מלא קישוטים), שהורג בירייה אחת. WTF?!
והנה מה שהכי לא אהבתי, המשחק העלוב של קארה דלווין.
קארה דלווין, דוגמנית בינלאומית חצופה ומעניינת, קיבלה את תפקיד הרעה בסרט והיא לא עשתה בו כלום!!
היא אמורה להיות מכשפה רעה, אבל נראה כאילו היא מנסה להבליע חיוך כשהיא אומרת דברים מרושעים, היא מפעילה קסם ורוקדת כמו מפגרת (קצת מזכיר מסיבת טבע אחרי כמה כדורים). אין שום מבט מרושע, אין שום רוע, סתם דוגמנית יפה שפשוט לא מתאימה לאירוע.
היא כל כך מגניבה, ואני עוקבת אחרי כל דבר שהיא עושה באינסטגרם, אבל ממש התבאסתי עליה.
בשורה התחתונה,
נהנתי מהסרט. היה לי כיף, הרבה בזכות מרגו רובי וויל סמית, שלגמרי עשו את הסרט.
הייתה תחושה שאפקטים מהממים מפצים על עלילה לוקה בחסר, אבל שוב, עדיין נהנתי.
ועכשיו קצת על הקאסט:
* ויל סמית -דדשוט
רוצח שכיר, הוא מעולם לא פספס.
שחקן מדהים, מאד ראשי בסרט, עשה עבודה מדהימה.
* מרגו רובי - הארלי קווין
פסיכאיטרית שהתאהבה בג'וקר והפכה לבת זוגו (ולמשוגעת בדיוק כמוהו).
את מרגו פגשנו בזאב מוול סטריט, היא לא הייתה לבושה במיוחד, אבל זה הספיק לה כדי לקבל את התפקיד בסרט הזה, היא מצחיקה בטירוף, לגמרי בתוך הדמות והיא תגרום לכם להשתגע מהשיגעון שלה :)
* ג'יי הרננדז - דיאבלו
סרט גיבורי-על מז'אנר הפעולה, הסרט הופק ע"י האחים וורנר וכמו סרטים רבים בנושא גיבורי-על, גם הוא מבוסס על סדרת חוברות קומיקס.
הגיבורים הראשיים בסיפור הם אנטי-גיבורים, נבלים, פושעים, רוצחים ושודדים.
זהו הסרט השני בתקופה האחרונה שמבוסס על אנטי-גיבורים, ראינו זאת גם בסרט דדפול (הסרט הקומי הראשון המבוסס על חוברות קומיקס).
העלילה:
חבורת נבלים מרושעים נאספו ונכלאו ע"י אמנדה וולר, סוכנת ממשלתית.
המטרה היא להקים יחיד גיבורי על שילחמו בטרור. החשש הוא שמלחמות העולם הבאות יתנהלו ע"י מטא-אנושיים (אנשים רגילים עם כוחות על).
הבעיה היא, שהמלחמה מגיעה מוקדם מהצפוי, והנבלים הידועים לשמצה יוצאים לקרב ללא כל הכנה מוקדמת.
דעתי על הסרט:
מה אהבתי:
אתחיל מההומור בסרט, ההומור בסרט מתרכז סביב האחת היחידה, הארלי קווין, בת זוגו של הג'וקר, אותה משחקת מרגו רובי המהממת (פירוט על הקאסט ממש עוד מעט).
היא שלטה בתפקיד ובדמות באופן מעורר הערצה, נהנתי מכל שנייה שבה היא הייתה על המסך (ולא רק בגלל כמה שהיא יפה).
אהבתי את הפלייליסט המעולה, השימוש במוזיקה קומית לעיתים, בסצנות דמטיות העמיק את הפאן הקומי של הסרט.
האפקטים היו מדהימים, כל כח-על מצריך עבודה סיזיפית וקשה של אנשי האפקטים, והם שיחקו אותה בענק.
סצנות הקרב: הרבה פעמים בסרטי פעולה, אני מוצאת את עצמי מאבדת לגמרי את המעקב בעת סצנת קרב. לפעמים אני מוצאת את עצמי צורחת מאושר כאשר יש רעש של מכה חזקה, ואז מגלה שהגיבור הראשי הוא זה שנפגע (פאדיחה).
אז בסרט הזה, אין הרבה אלמנטים בקרב, מאד ברור מי פגע במי, לכל גיבור יש כח על ייחודי ולכן קל לזהות מי תקף ומתי. יש קטעים של הילוך איטי שמקלים על המעקב (קצת מזכיר את מטריקס, אבל שוב, מרגו רובי כל כך מהממת - שבחרתי להתעלם).
בשורה התחתונה, אהבתי את זה שפשוט נהנתי לשבת בקולנוע, הסרט העביר לי את הזמן בצורה נהדרת, הצליח להשאיר אותי מרוכזת מהשנייה הראשונה ועד השנייה האחרונה.
מה לא אהבתי:
הסרט אמריקאי מאד. ואני אסביר, יש "רעים" יש "טובים", אין באמצע.
אנחנו שומעים רק דברים רעים על מי שאמור למות, כדי שלא נכעס על המוות שלו.
אנשים פשוט לא מתים שם! זה מעייף נורא, באיזשהו שלב כבר ברור שהם איכשהו יחזרו, כי הם "טובים" ובסרטים אמריקאים, "טובים" לא מתים.
יש שם סיפור אהבה מאד עלוב, בין ג'ון, ארכאולגית שמכשפה עתיקה ורעה שוכנת בתוכה (קארה דלווין משחקת אותה ויש לי המון דברים לא טובים להגיד על המשחק שלה - יגיע בהמשך) ובין ריק פלאג, קצין צבאי שמנהיג את כח הנבלים בשטח.
הרומן שלהם עלוב ברמות שצרבו לי בעיניים, כל מה שאנחנו רואים זה את ג'ון בוכה שהמכשפה תשתלט עליה, ואותו מחבק אותה. ורואים את זה בלי סוף. היא כל הזמן בוכה, היא כל הזמן מסכנה, היא כל הזמן רועדת. שום קשר לרומן. זה הסתדר נפלא בעלילה, אין ספק, אבל זה היה כל כך עלוב ומאולץ שכמעט הלכתי וצפיתי שוב בסרט של חמישים גוונים רק כדי לקבל קצת חום ואהבה.
חור רציני באמינות, יש שם את דדשוט (ויל סמית המהמם משחק אותו), דדשוט מעולם לא פספס. הוא אדם רגיל, שמשתמש בנשק רגיל אבל אף פעם לא מפספס.
אז מה הבעיה? הבעיה היא שכשדדשוט יורה ברעים - הם מתים תוך ירייה אחת (להזכירכם, יורה בנשק רגיל).
אבללל כאשר פלאג הקצין חסר כוחות העל, יורה באותו הנשק על הרעים (והוא פוגע), גם צרור יריות לא הורגות אותם.
כנל לגבי הנשק של הארלי קווין, בת זוגו של הג'וקר, אקדח רגיל (עם מלא קישוטים), שהורג בירייה אחת. WTF?!
והנה מה שהכי לא אהבתי, המשחק העלוב של קארה דלווין.
קארה דלווין, דוגמנית בינלאומית חצופה ומעניינת, קיבלה את תפקיד הרעה בסרט והיא לא עשתה בו כלום!!
היא אמורה להיות מכשפה רעה, אבל נראה כאילו היא מנסה להבליע חיוך כשהיא אומרת דברים מרושעים, היא מפעילה קסם ורוקדת כמו מפגרת (קצת מזכיר מסיבת טבע אחרי כמה כדורים). אין שום מבט מרושע, אין שום רוע, סתם דוגמנית יפה שפשוט לא מתאימה לאירוע.
היא כל כך מגניבה, ואני עוקבת אחרי כל דבר שהיא עושה באינסטגרם, אבל ממש התבאסתי עליה.
בשורה התחתונה,
נהנתי מהסרט. היה לי כיף, הרבה בזכות מרגו רובי וויל סמית, שלגמרי עשו את הסרט.
הייתה תחושה שאפקטים מהממים מפצים על עלילה לוקה בחסר, אבל שוב, עדיין נהנתי.
ועכשיו קצת על הקאסט:
* ויל סמית -דדשוט
רוצח שכיר, הוא מעולם לא פספס.
שחקן מדהים, מאד ראשי בסרט, עשה עבודה מדהימה.
פסיכאיטרית שהתאהבה בג'וקר והפכה לבת זוגו (ולמשוגעת בדיוק כמוהו).
את מרגו פגשנו בזאב מוול סטריט, היא לא הייתה לבושה במיוחד, אבל זה הספיק לה כדי לקבל את התפקיד בסרט הזה, היא מצחיקה בטירוף, לגמרי בתוך הדמות והיא תגרום לכם להשתגע מהשיגעון שלה :)
חבר כנופייה בלוס אנג'לס, הכוחות שלו מאפשרים לו ליצור אש בכל צורה שרק ירצה. הוא לא נלהב להשתמש בכוחותיו אחרי שהם הסבו נזק נוראי לחייו.
לא אעשה לכם ספויילרים, אבל נכון התמרמרתי על האמריקאיות של הסרט? אז זה.
* אדוואלה אקינואויה-אגבאג'ה - קילר קרוק
הוא חצי אדם חצי תנין, בסרט אומרים שאבולוציה לקחה אותו אחורה, ואכן כך זה נראה.
אמר שלושה משפטים, אחד היה קצת מצחיק. לא משהו מיוחד.
סוכנת ממשלתית קשוחה שלא משחקת לפי הכללים, היא הוגת רעיון יחידת הנבלים.
אני מאוהבת בשחקנית הזאת, היא השחקנית הראשית במדריך לרוצח והיא פשוט נהדרת.
יש לציין שהיא עושה בדיוק את אותו התפקיד גם פה, אבל עדיין, היא נהדרת.
* גואל קינאמן - ריק פלאג
המפקד של הכח, קצין צבאי שנבחר לא בדיוק מרצונו, להנהיג את כח הנבלים במשימה המיוחדת.
הוא גם בן זוגה של ג'ון מון (קארה דלווין).
הוא הגבר, שפונה לגברים כגבר ומסתדר עם כולם כי הוא גבר. לא מצאתי אותו מעניין אפילו קצת.
* קארה דלווין - ג'ון מון/מכשפה
ארכיאולוגית שבמהלך מסע, נכלאה למקום הלא נכון, בזמן הלא נכון, ומכשפה השתלטה עליה. במילים אחרות "הרעה".
אכזבה מטורפת ממנה כשחקנית. כדוגמנית, קארה עושה בית-ספר לכל יפות הנפש. היא מעלה תמונות מאד לא מחמיאות שלה, היא דו-מינית ודואגת לייצר סביב העניין שערוריות, אבל פה. אלוהים כמה שהיא משעממת. אפילו מבט מרושע היא לא מצליחה לעשות (שלא לדבר על שאר הדברים).
גם בתור המכשפה הרעה, הרגשתי שהיא פשוט משעממת, ילדה יפה ששמו לשחק בתפקיד רע שהיא פשוט לא מצליחה להתמודד איתו.
וגם בתור ג'ון מון, הארכאולוגית התמימה, היא הייתה איומה. כל מה שהיא עשתה זה מבט מפוחד (די גרוע יש לציין) ומין יללות לא ברורות שלדעתי היו אמורות להיות בכי מפוחד.
הרומן בינה ובין ריק היה עלוב לחלוטין (לא רק בגללה, גם הרבה בגלל התסריט שפשוט לא נתן לו את הכובד הראוי), אבל גם היא יכלה להשקיע קצת יותר במבט ה"מאוהבת" שלה.
הדירוג שלי: 7/10
צפייה מהנה :)
תגובות
הוסף רשומת תגובה