ספרים וקצת מעבר

★☆☆☆☆ מכירים את זה שמהרגע הראשון ברור לכם שאתם והספר פשוט לא נועדתם ? אבל אתם ממשיכים עוד קצת ועוד קצת, ואז מגלים שהקדשתם שעתיים וחצי באודיו מהחיים שלכם לספר שפשוט מעצבן אתכם.   אז כן, נטשתי אחרי 20% ואני מצטערת שלא עשיתי את זה קודם. על הספר: הגיבורה הראשית היא אמא חד הורית שלא נמצאת בזוגיות, יש לה כמובן חברה שאמורה להיות על תקן החברה המצחיקה   ויחד הן יושבות בבית קפה כל בוקר וצופות במר "אמריקנו" מזמין אמריקנו והולך לדרכו. למר אמריקנו יש חברה לשידוכים על בסיס DNA, הן נבדקות.... ועכשיו חשבו על הדבר הכי קלישאתי שיכול לקרות - הוא קרה. את הספר שמעתי באודיו באנגלית כתיבה בלי פואנטה זו הפעם הראשונה שאני קוראת ספר של הסופרות האלו, ו הכתיבה הייתה בלתי נסבלת. כמו להקשיב לחברה שמספרת סיפור ארוך ארוך שלא מתכנס לפואנטה ואז היא בכלל שכחה מה היא רצתה לספר . כלום לא זז: נכון הקלישאה שסיפרתי עליה?  הייתי צריכה להאזין שעתיים וחצי כדי שהדבר הכי מובן מאליו יקרה. העלילה פשוט לא זזה. לסיכום, לא הבנתי איך לאנשים יש סבלנות לשמוע את החפירות המייגעות והלא מתכנסות האלו. אשכרה - לא אהבתי כלום ב...

★☆☆☆☆ אפתח בהתנצלות , אני מתנצלת בפני כל הממליצים והממליצות, בפני אלה שחולקים איתי את אותה אהבה עמוקה  ל אלכס   ול מאחורי עיניה . בפני אלה שכללו את "אל הפינה האפלה ביותר" באותה קטגוריה עם ספרי המתח המשובחים שציינתי קודם - סליחה. אתם כנראה לא תאהבו את מה שיש לי להגיד על הספר הזה... אבל אתם מכירים אותי, לשמור בבטן זה לא הצד החזק שלי. ועוד חשוב שאציין ש נטשתי את הספר לאחר שקראתי קצת יותר מחצי. כבר הרבה זמן שלא נטשתי ספר. ואם כבר נטשתי - זה היה בהתחלה, כך שלא קראתי מספיק עמודים כדי שיהיה לי מספיק חומר לסקירה. במקרה הזה, משכתי ומשכתי בגלל ההמלצות המדהימות שהיו על הספר ואז נשברתי. החלטתי שאם כבר סבלתי כל כך - שלפחות תצא מזה סקירה. אז מה יש לנו כאן? שנים. הרבה שנים. הרבה קפיצות בין שנים. הגיבורה הראשית בספר (שאצטרך לברר את שמה, כי אפילו אותו אני לא זוכרת) מעבירה אותנו בין השנים 2003 ו2007. בשנת 2003 היא הייתה בליינית, חיית מסיבות שאוהבת חברות וגברים. בשנת 2007 היא סובלת מOCD קשה , רווי תיאורים חזרתיים וחופרים. היא בודקת שכל דבר בבית במקומו שוב ושוב ושוב (6 פעמים ...