ספרים וקצת מעבר

אני צופה בפרק האחרון, בדקות האחרונות. אני יודעת איך זה יגמר -  קראתי את הספר.   אז למה הלב שלי דופק ככה? איך יכול להיות שאני שוב כל כך מתרגשת? לביקורת שלי על הספר הספר ואני: את הספר "מאחורי עיניה" קראתי לפני שלוש שנים . עברו מאז הרבה ספרים בנהר, אבל הספר הזה לא עזב את ראשי מאז. זכרתי הכל. כל התפתחות, כל שיחה וכל רמיזה.  הוא לא עזב אותי כי הוא השאיר אותי חשופה, חשבתי שידעתי הכל ואז בעמוד האחרון הכל השתנה. השחקנים: ואז הגיעה הסדרה, רוב הליהוקים שלה הדהימו אותי .  הליהוק של אדל גובל בגאונות (וזה עוד לפני שדיברנו על יכולות המשחק המטורפות שלה),   רוב ודיוויד היו מילה במילה כפי שתוארו בספר. לואיז הפכה לשחורה, שזה אחלה. אבל בספר היא שמנמנה חסרת ביטחון ופה.. סקסית וחצופה עם קצת חוסר בטחון. שזה היה ליהוק באמת מאכזב. הרבה מעלילת הספר מתבססת על המראה הרע שלה ועל חוסר הבטחון, ופה הדחיפות ללכת לחדר הכושר לא הייתה ברורה, חוסר בטחון לא היה שם. הסדרה הכי נאמנה לספר שאי פעם ראיתי: אבל וואוווו! כל סצנה מהספר פשוט עובדה לסדר ה. כמעט ולא נוספו סצנות, גיבורים, עלילות. זה נשאר נאמן...

★★★★★ התמכרות למין, שגרה ומחשבות שהתרגלנו להדחיק. לכאורה, הדמות הראשית לא מקלה את ההזדהות איתה. היא אמנם אמא שנשואה בנישואים יבשים ונוחים, אבל היא מכורה למין . מכורה למין ורוצה להקיא את השגרה ממנה. מכורה למין ועייפה. מכורה למין ו אומרת את כל מה שמפחיד להגיד. "הם ראו אותה מפלרטטת מאחורי הבר עם הבחור ההוא. הם ראו אותה והם לא שופטים אותה" "לשונו של בעלה חודרת פנימה. שום משחק מקדים. נגמור עם זה, היא חושבת ומתפשטת, לבד, בצד שלה במיטה." באיזשהו מקום, מפחיד כל כך להזדהות עם אדל. אדל היא כל מה שאני לא ארצה להיות . מהצד השני, אני רואה כל כך הרבה ממנה מסביבי. אני רואה את חיי נעים במסלול הבורגני, אל עבר שגרה משמימה ומשתקת. אז אולי לא כל כך קשה להזדהות עם אדל. "היא רצתה שיתכלו למענה, שיאהבו אותה עד שיסכנו הכול, היא שמעולם לא סיכנה דבר." אדל אגואיסטית , אדל לא רואה את היופי ברגעים הקטנים של החיים, אדל מכורה לריגושים ובזה לשגרה . היא בזה לחיים שכולנו חולמים עליהם. היא מסתירה, משקרת, מתמרנת. היא צריכה להרגיש, להתרגש. עושה רושם שהיא בטוחה שהיא מבי...

★★★★☆ "שלושה יכולים לשמור סוד בתנאי ששניים מהם מתים" הספר נפתח במשפט הזה, זו לא הפעם הראשונה בה שמעתי אותו, אבל בסוף הספר הבנתי את המשמעות האדירה שלו יותר מאי פעם. "אנחנו חונקים זה את זה, כל אחד בדרכו." לסקירה שלי על הסדרה בנטפליקס על הספר: אדל ודיוויד, הזוג המושלם לכאורה. היא יפהפייה עוצרת נשימה והוא רופא מצליח - מגיעים למקום חדש, להתחיל מחדש. כבר בלילה הראשון פוגש דיוויד בבר את לואיז, מתנשק איתה ובבוקר מגלה שהיא המזכירה שלו. הבעיה ממשיכה כאשר בין אדל ולואיז נבנית חברות מוזרה, מסתורית וקצת מפחידה. אל תטעו, זה לא ספר על משולש אהבה, מדובר במותחן פסיכולוגי קריפי וחולני שישאיר אתכם פעורי פה. "ברור שהוא חייב לצאת. העבודה מעל הכול. הוא תמיד רוצה לעזור לאנשים. רק לא לנו. רק לא לי." דעתי עליו: לפני שאתחיל לספר לכם מה חשבתי עליו, חשוב לי להגיד: היו דברים שאהבתי מאד, היו דברים שהפריעו לי. היו לא מעט מאלה ומאלה, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שעבר נצח מהפעם האחרונה בה נשארתי ערה עד 4 בבוקר כדי לקרוא ספר. עבר נצח מהפעם האחרונה שספר העסיק את הראש ...