ספרים וקצת מעבר

עוד סדרה רומנטית המבוססת על ספר? למה מגיע לי כל הטוב הזה? הסדרה מבוססת על ספר   שהצליח ברמות, סופרת אירית שפרצה בגיל 26 והפכה להצלחה בין לאומית. מדברים עליה כאחת שמציגה את עולמם של המילניאלס (צעירים שנולדו בשנות האלפיים) בצורה נאמנה ומדויקת. לא ידעתי בכלל שהסדרה מבוססת על ספר ופשוט התחלתי לצפות. ולעלילה: מריאן שרידן היא בחורה שמגיעה מבית עשיר מאד. אבל היא מ וזרה, מתנשאת ומרוחקת . קונל לומד איתה בתיכון , הוא בא מבית בלי הרבה כסף אבל הוא ספורטאי מצטיין ותלמיד מבריק. הקשר שנרקם בינהם מתחיל בתיכון ונמרח על פני שנים רבות. רגע אז יש לנו עסק עם קשר מתמשך ולא יציב? מערכת יחסים שבתחילה הם בוחרים להסתיר ואחר כך להרוס ולבנות שוב ושוב ושוב. נו אז איך הסדרה? מערכת היחסים שלי עם הסדרה ידעה עליות ומורדות. השחקנים מטריפים. האמנתי להם. הכימיה בינהם מדהימה. מריאן דמות שנכנסה ללב שלי , היא מוזרה אבל כל כך אמתית והכאב שלה הפך להיות הכאב שלי. הסקס שלהם לוהט אבל לא פורנוגרפי. הם באמת עושים אהבה וזה מרגש כל סצנה מחדש.  ובניגוד לסצנה שזעזעה את כולנו ב סקס/לייף   גם פה מראים איבר מין גברי ,...

לסיקור שלי על הספר הראשון בסדרה, אחרי ש.. אחרי ש.. הדהים אותי, הסוף שלו שיגע אותי וכל הדרך בה הוא נכתב גרמה לי להשאב בשניות לעלילה הסוחפת. חיכיתי בקוצר רוח לספר הבא בסדרה, אך לצערי הוא לא עמד בציפיות שלי. הספר ממשיך בדיוק מהנקודה הדרמטית בה נפסק הספר הראשון, אבל האווירה משתנה. זוכרים מה אהבתי בספר הראשון? * את האופי הסופר חזק של טסה * את העובדה שהארדין לא מפסיק להפתיע אותי * את האקשן בזוגיות שלהם * המיסתורין של הארדין בספר הזה כמה דברים משתנים, דברים שפגעו מאד בהנאה שלי מהספר: * מישהו החליף את הגיבורה הראשית. אני לא מבינה איך זה קרה. אין שום דימיון בין טסה החזקה של הספר הראשון לטסה הרכיכה השברירית של הספר השני. טסה נכנעת, סולחת, לא דורשת הסברים פשוט חלשה ומשעממת. * הארדין כבר לא מפתיע. בתחילת הספר יש איזו תגלית מרעישה שטסה כמובן ישר סולחת עליה אבל חוץ מזה, השמוקיות שלו מתחילה לשעמם. * יש יותר מידיי פעילות בקשר שלהם. פעילות שלילית. פרידות וחזרות שמפסיקות לרגש את הקורא מאד מהר. * אין יותר מיסתורין. כי עכשיו הסיפור מסופר גם מהצד שלו. למה? אני לא יודעת. זה פשוט הורס. הוא ...

וואוווו. אתחיל בווידוי, אני בנאדם סטיגמתי. מאד מאד סטיגמתי.  וכששמעתי   שהספר הזה מבוסס על דמותו של הארי מלהקת וואן דיירקשן החלטתי לא לקרוא אותו. בוגר מצידי נכון? אבל לא לקח יותר מיום של ביקורות משוגעות כדי לשכנע אותי לקרוא אותו. ואיזה מזל שזה קרה! הספר הזה הוא בדיוק מה שהיה חסר בז'אנר הזה בארץ, וההחלטה לתרגם אותו הייתה מבריקה בעיניי. זו רומנטיקה אמיתית, נקייה, של ילדים בני 18. פתאום דברים קיבלו פרופורציה, רגשות קיבלו פרספקטיבה אחרת. התרגשתי כמו ילדה לאורך כל הספר. אנה טוד כותבת מדהים, 620 עמודים שזרמו בין האצבעות בלי להרגיש. וזוכרים שאמרתי לכם שבספרים כאלה הבחורה היא מה שמשנה בעיניי? אז טסה מהממת. בחורה חזקה שיכולתי להזדהות איתה לאורך רוב הקטעים. גם הגיבור הראשי, הארדין (זה כמו הארי רק לא), יושב בדיוק בנישה הזו שמעלה את כל הזכרונות מהתקופה שאלה עם הקעקועים והעגילים היו השאיפה הגבוהה ביותר של כל ילדה. אני מחזיקה את עצמי בכל הכח כדי לחכות לתרגום של הספר הבא (התרגום היה מעולה וזו סיבה מספיק טובה לא לקרוא את ההמשכים באנגלית). שורה תחתונה - אני מאו...