רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית ציניות

כלוב זהב - ליהי שן

תמונה
דעתי לגבי הספר הזה מורכבת ממגוון גורמים, לכן אחרוג ממנהגי ואחלק את הסקירה לשלושה חלקים:  הדברים שאהבתי,  הדברים שלא  והדברים שחירפנו אותי. אבל תחילה אספר לכם, על מה הספר? עדן באום, מלצרית בת 23 מגלה שאחיה התאום, רם, הסתבך בחובות קשים מאד עם השוק האפור (או יותר נכון, השחור). הדרך היחידה להציל את אחיה, היא להתחתן עם ראש עברייני הצמרת בארץ (ובנתניה בפרט), ארי סגל. "זה לא יקרה יותר" אמר אבא לעצמו יותר מאשר לרם "זה לא" רם הסכים ואז זה קרה שוב, ובגדול. דעתי עליו: אתחיל ממה שממש אהבתי: הכתיבה של ליהי אדירה, היא צינית, היא חריפה והיא יודעת לספר סיפור. מצאתי את עצמי מרותקת לספר, סקרנית, צוחקת, מפחדת ובעיקר נהנת. אני אוהבת ציניות והספר היה מלא בה.  פיתחתי יחסי אהבה-שנאה כלפי עדן וארי, דבר שהצליח לשמור אותי ערנית עד הדף האחרון של הספר. הספר לא נפל לקלישאות, שמר על ייחודיות וגר ם לי לקרוא כל עמוד עם חיוך (דבר שלפחות אצלי, מאד נדיר). " עדיין התקשתי לעכל את העובדה שרם לא רק חפר לעצמו קבר, אלא גם סידר לי ולהוריי חלקות סמוכות" הדברים שפחות אהבתי: א...

הכחול שבעינייך -ג'וד צ.

תמונה
לספר הזה יש מקום של כבוד אצלי,  הוא הספר הישראלי הראשון שקראתי בדיגיטלי, והספר האירוטי הראשון שקראתי בעברית. אבל הספר הזה הרוויח הרבה כבוד גם בלי זה. הספר הזה ייחודי בהמון מובנים, נדיר למצוא סופרת שמקבלת החלטה אמיצה לכתוב ספר יחיד ולא טרילוגיה. נדיר לקרוא ספר אירוטי שמשלב בתוכו ציניות מצחיקה ומרעננת, נדיר לקרוא ספר אירוטי שעלילת הצד שלו מעניינת בדיוק כמו הקטעים האירוטיים, והכי נדיר בעיניי זה למצוא ספר שבו הדמות הנשית היא חזקה, עוצמתית, לא מתפשרת, לא נופלת לרגליו של גבר ומעוררת הזדהות והערצה. אז בטח כבר הבנתם שאני ממש ממש ממליצה על הספר. נהנתי מכל דקה (למרות שמרוב שנהנתי סיימתי אותו בערך בדקה). ועכשיו קצת על העלילה, מיקה בחורה בת 24 שעברה לא מעט בכלל בחייה, התאהבה בילדותה באריק, החבר הכי טוב של אחיה (הוא בן 34 דרך אגב). אהבתה אליו לעולם לא זכתה להתממש ואריק נעלם לה ועבר לחו"ל. מיקה המשיכה בחייה ונפגעה ממערכות יחסים כושלות בה לא הוערכה כמו שצריך (וברצינות, היא הדמות שאני הכי מעריכה מכל הספרים שיצא לי לקרוא בז'אנר). המפגש בין מיקה ואריק מתרחש במקרה, בזמן הכי לא צפוי....