ספרים וקצת מעבר

אני צופה בפרק האחרון, בדקות האחרונות. אני יודעת איך זה יגמר -  קראתי את הספר.   אז למה הלב שלי דופק ככה? איך יכול להיות שאני שוב כל כך מתרגשת? לביקורת שלי על הספר הספר ואני: את הספר "מאחורי עיניה" קראתי לפני שלוש שנים . עברו מאז הרבה ספרים בנהר, אבל הספר הזה לא עזב את ראשי מאז. זכרתי הכל. כל התפתחות, כל שיחה וכל רמיזה.  הוא לא עזב אותי כי הוא השאיר אותי חשופה, חשבתי שידעתי הכל ואז בעמוד האחרון הכל השתנה. השחקנים: ואז הגיעה הסדרה, רוב הליהוקים שלה הדהימו אותי .  הליהוק של אדל גובל בגאונות (וזה עוד לפני שדיברנו על יכולות המשחק המטורפות שלה),   רוב ודיוויד היו מילה במילה כפי שתוארו בספר. לואיז הפכה לשחורה, שזה אחלה. אבל בספר היא שמנמנה חסרת ביטחון ופה.. סקסית וחצופה עם קצת חוסר בטחון. שזה היה ליהוק באמת מאכזב. הרבה מעלילת הספר מתבססת על המראה הרע שלה ועל חוסר הבטחון, ופה הדחיפות ללכת לחדר הכושר לא הייתה ברורה, חוסר בטחון לא היה שם. הסדרה הכי נאמנה לספר שאי פעם ראיתי: אבל וואוווו! כל סצנה מהספר פשוט עובדה לסדר ה. כמעט ולא נוספו סצנות, גיבורים, עלילות. זה נשאר נאמן...