ספרים וקצת מעבר

הסדרה מבוססת על סיפור אמיתי. בת 8 פרקים (עונה 1 בלבד). והיא הולכת לזעזע אתכם ולהעביר מסר חשוב. על העלילה:  נערה מתלוננת על אונס ואחר כך חוזרת בה.  במקביל באזורים אחרים במדינה, נחקרים מקרי אונס אחרים על ידי שתי בלשיות מהממות, רגישות ואינטלגנטיות. מה חשבתי:  אמרתי לעצמי שלא אראה את הסדרה, שהיא עשויה מאותו החומר של הסדרה When they see us (שעד היום הורגת אותי מבפנים).  אז אמרתי.  ואז סיימתי אותה ב24 שעות.  לסדרה שני קווי עלילה,  הראשון על הנערה המתלוננת שחוזרת בה - והמחיר הקשה שנגבה מחייה לאחר מכן.  השני, על שתי החוקרות הנהדרות שנאלצות לחקור מקרה ללא שום ראיות.   החקירה המשטרתית:  הדרך בה הוצגה העבודה המשטרתית הייתה בין הטובות שראיתי בטלוויזיה.  לא הייתה שם החוקרת החכמה שמגיעה למסקנות על ידי תחושות בטן (בשילוב מבט חושב עמוק), לא היו שם קיצורי דרך. לקחו אותנו לכל כיווני החקירה, לכשלונות, לפוליטיקה. זה היה מרתק.  לאורך כל אלו בלט הכבוד, היחס המדהים שהחוקרות נתנו למתלוננות.  המתלוננת:  ואז מנגד, הנערה המסכנה שטופלה בידי חוקרים חסרי רגישות. לראשונה הבנתי מה הכ

★★ ★ ☆☆ כשיש מהומה סביב ספר אני תמיד תוהה האם היא מוצדקת. ספר המתח האחרון שלא ירד מרשימת רבי המכר היה "מאחורי עיניה" והוא היה באמת מטורף. ולכן, בחרתי לקרוא את הספר הנ"ל ולחוות עליו דעה בעצמי.  על הספר:   תיאו, הוא הגיבור הראשי בספר שלנו. הוא פסיכיאטר בינוני, עצוב ולא מסופק מחייו , שפיתח אובססיה לקייס של אלישיה ברנסון. אלישיה היא ציירת עדינת נפש ש הואשמה ברצח בעלה . היא נמצאה מגואלת בדם ליד גופתו ו מאז לא אמרה מילה.  היא נשפטה ואושפזה בבית חולים פסיכיאטרי, וגם שנים אחרי - היא שותקת. תיאו מגיע לעבוד בבית החולים בשביל אלישיה ובשביל סקרנותו האדירה למקרה.  חופר, מייגע ולא מעורר אמפתיה: תיאו, הגיבור שמספר לנו את הסיפור הוא דמות מפוקפקת . אנו מקבלים מבט לעבר שלו ולהווה שלו כמטפל של אלישיה. הוא פסיכיאטר שעובר על חוקים כבר בהתחלה . מספר לנו על הזוגיות הכושלת שלו, על הילדות הקשה ובעיקר משדר המון רחמים עצמיים.  למרות שהוא היה גיבור בלתי נסבל, היה מעניין לשמוע את הסיפור מהצד שלו (אם כי מייגע).  המטופלת השקטה:  איך מספרים סיפור דרך עיניה של אישה שלא מדברת? דרך יומ

ספר ראשון: ★★★★☆  ספר שני: ★★☆☆☆ עוד ספר על אובדן זיכרון...  הבטחתי לעצמי שלא אקרא יותר ספרים כאלה, כי פשוט נמאס לי. הנושא חוזר על עצמו שוב ושוב, נחרש מכל כיוון אפשרי. ספרים רבים כמו קינג , תחמנית , אבודה בזמן , repeat של קיילי סקוט ועוד... פשוט חוזרים על אותו קו עלילה , הבחורה או הבחור שלא זוכרים מי הם ונאלצים להשיב את זיכרונותיהם אבודים.  אז איך זה קרה ששוב קראתי ספר כזה?  * מדובר ברומן בין שני גברים שאתם יודעים שזה הז'אנר אהוב עליי. * זה אומנם דואט, אבל כל ספר בו 150 עמודים - כלומר שני הספרים יחד מגיעים לאורך של ספר רגיל . * דירוג של 4.31 בגודרידס. את הדואט קראתי באודיו באנגלית לא ידעתי: האמת שלא קראתי את הרמזים נכון... הספר נקרא Forget me not שאגב זה שם של פרח שקיים גם בעברית בשם "זכריני", זה היה אמור לתת לי את המידע שמדובר בעוד ספר של אובדן זיכרון.  אבל הגיבורים היו מקסימים ואובדן הזיכרון הוא של 10 שנים ולא אובדן זהות,  כך ש לא מדובר במרדף של הגיבור אחרי הזהות שלו אלא יותר במרדף אחר האישיות שהתגבשה בעשר שנים שאבדו. הפרח "זכריני&qu