Forget Me Not & Remember Me When (The Unforgettable Duet) - Brooke Blaine // ברוק בליין

ספר ראשון: ★★★★☆ 
ספר שני: ★★☆☆☆

עוד ספר על אובדן זיכרון... 
הבטחתי לעצמי שלא אקרא יותר ספרים כאלה, כי פשוט נמאס לי. הנושא חוזר על עצמו שוב ושוב, נחרש מכל כיוון אפשרי.
ספרים רבים כמו קינג, תחמנית, אבודה בזמן, repeat של קיילי סקוט ועוד...
פשוט חוזרים על אותו קו עלילה, הבחורה או הבחור שלא זוכרים מי הם ונאלצים להשיב את זיכרונותיהם אבודים. 

אז איך זה קרה ששוב קראתי ספר כזה? 
* מדובר ברומן בין שני גברים שאתם יודעים שזה הז'אנר אהוב עליי.
* זה אומנם דואט, אבל כל ספר בו 150 עמודים - כלומר שני הספרים יחד מגיעים לאורך של ספר רגיל.
* דירוג של 4.31 בגודרידס.

את הדואט קראתי באודיו באנגלית

לא ידעתי:
האמת שלא קראתי את הרמזים נכון... הספר נקרא Forget me not שאגב זה שם של פרח שקיים גם בעברית בשם "זכריני",
זה היה אמור לתת לי את המידע שמדובר בעוד ספר של אובדן זיכרון. 
אבל הגיבורים היו מקסימים ואובדן הזיכרון הוא של 10 שנים ולא אובדן זהות, 
כך שלא מדובר במרדף של הגיבור אחרי הזהות שלו אלא יותר במרדף אחר האישיות שהתגבשה בעשר שנים שאבדו.

הפרח "זכריני" או באנגלית Forget me not

הגיבורים שלנו:
הגיבור הראשי של הספר הראשון (הספר הראשון מסופר רק מעיניו), הוא אולי (אוליבר).
פרמדיק, גיי מוצהר, שמבלה כל בוקר בהתבוננות בבחור מסתורי ויפה תואר בקפה השכונתי. אוליבר לא מצליח לאזור את האומץ ולגשת אליו במשך חודשים שלמים.
ריד, הבחור המסתורי מהקפה, מורה למוזיקה.
למרות המפגש היומי בבית הקפה, המפגש האמתי נעשה בתאונת דרכים בה ריד היה מעורב ואוליבר היה הפרמדיק שחילץ אותו.
ריד מתעורר מהתאונה וזוכר את אוליבר אבל פרט אליו, הוא לא זוכר דבר מ10 השנים האחרונות של חיו. 
ולמה הוא זוכר את ריד?
כי ריד היה האדם שחילץ אותו מהתאונה ודיבר איתו לאורך כל הדרך לבית החולים, כשהיה בהכרה מעורפלת. 
האם זה אמין?
כנראה שלא. אבל החלטתי המשיך.

הקשר בין השניים:
בין ריד ואוליבר נרקם קשר ידידותי ביוזמה מלאה של ריד.
הוא לא זוכר דבר מחייו הבוגרים, ואוליבר הוא הדבר הכי קרוב לחבר שיש לו.
מבחינתו של אוליבר - מדובר בהגשמת חלום, אבל הוא לא מאיץ בריד, אלא מלווה אותו בחייו החדשים לאחר אובדן הזיכרון. אין לחץ להשיב את הזיכרונות שאבדו, אלא יותר לגלות את האישיות דרך הלב. 
הקשר שנוצר ביניהם הוא קשר עמוק, אמיתי, מרתק עם המון כנות, מלא באהבה ודאגה הדדית.
קשר חברי שהופך לזוגי שפשוט נעים לקרוא אותו.
דבר שהפריע לי בספר הראשון, היה היעדר משפחתו של ריד. הם חיים, הם איתו, הם בתמונה - אבל לא שומעים עליהם. זה קו עלילה שהיה חסר וממש הלך לאיבוד.
ושם מסתיים הספר הראשון והוא סיים אצלי בדירוג שקרוב לארבע הכוכבים.

הספר השני והאמינות שהלכה לאיבוד:
הספר הראשון נגמר בסוף פתוח מאוד, והשני ממשיך איפה שעצר הראשון.
הסוף הפתוח הטריד אותי מאוד. הייתה לי תחושה שהספר עומד על קצה של תהום -  הוא יכול לבחור האם לקפוץ או לא.
לצערי, הוא קופץ כמו גדול לתהום ההרס האמינותי. ואם זה לא מספיק - קלישאות וצירופי מקרים עלובים נכנסים לתמונה.

בואו נאבד איזה זיכרון שבא לנו, מתי שמתאים לנו:
אובדן הזיכרון הפך להיות משהו קומי, זול ולא אמין. אובדן הזיכרון של ריד הפך להיות סלקטיבי. 
הוא איבד את החלק שדרוש לדרמה מסויימת, נזכר בחלק שמתאים כדי לייצר קונפליקט בעלילה והכל קורה בצורה כל כך לא אמינה!
תוסיפו לזה צירופי מקרים כמו גשם שמוביל לטרמפ שמוביל להתקף חרדה שמוביל לעוד זמן ביחד...
הכל היה כל כך מאולץ ולא אמין.
לא משנה כמה חמודים הם ביחד (והם באמת מקסימים), הבסיס של הקשר כל כך לא יציב או אמין - שזה פשוט לא עובד.

לסיכום,
הזוג מקסים, הגיבורים אהובים, עמוקים וסקסיים.
אובדן הזיכרון הוא נושא בעייתי שבספר השני הופך להיות בלתי אמין לחלוטין ואפילו קצת מבזה ומזלזל באינטלגנציה.
אי אפשר לבנות עלילה טובה על בסיס כל כך רעוע. ופה בדיוק הדואט הזה נפל.

הספר הראשון מקבל 3.75 כוכבים.
הספר השני מקבל 2 כוכבים.

לרכישת הספר הראשון מאמזון

לרכישת הספר השני מאמזון