ללכת בדרכך - ג'וג'ו מויס
ב2.6 יוקרן הסרט המבוסס על הספר בבתי הקולנוע, זה ממש עוד מעט. לכן הייתי במרדף אחרי הזמן הפנוי הלא רב שלי, כדי לסיים את הספר ולהתייצב בקולנוע לבכורה.
סרבתי לצפות בטריילר, ואני שמחה על כך - כי הוא מפוצץ ספויילרים.
בסרט תשחק את הגיבורה הראשית, השחקנית החמה בעולם הקולנוע בשנים האחרונות, אמיליה קלארק, חאליסי ממשחקי הכס, דבר שמשמח אותי מאד, אני חושבת שהיא מוכשרת ומתאימה לתפקיד.
מה שכן,אמנם מדובר באחד הספרים הכי מדוברים בשנה האחרונה, אבל יש לי לא מעט דברים להגיד עליו.
על מה הספר?
לואיזה קלארק, מגיעה ממשפחה ענייה מאד, היא פחות או יותר המפרנסת היחידה בביתה. הדבר גרם לה להסכים לעבודה של שישה חודשים בלבד. טיפול בנכה המשותק בכל גופו, ויל טיינר.
לואיזה מתחילה את ההרפתקה בלי ידע או ניסיון קודם, ומסיימת אותה אדם שונה.
דעתי עליו:
אתחיל בעובדה שאני כועסת. הספר מדבר על נכה במצב קשה, וכפי שניתן לראות בטריילר של הסרט, הוא הבטיח למשפחתו "עוד שישה חודשים", ואז לספר ההמשך קוראים החיים אחריך. (וזה כשמוציאים מהמשוואה את התגובות על הספר בסגנון "בכיתי כל כך הרבה").
אני לא חושבת שקיימת אופציה טובה מזאת להרוס את הספר. זה מאד הפריע לי במהלך הקריאה וממש חיבל בהנאה שלי. אני אוהבת הפתעות ושונאת ספויילרים.
לגבי העלילה, קראתי ספר נוסף של הסופרת, אחד ועוד אחד, שהיה אכזבה בעיניי. בניגוד אליו, הספר הזה דווקא כתוב טוב. הדמויות מאד מקוריות, העלילה מתוארת מגוף ראשון בצורה אובייקטיבית עד כמה שניתן ומדי פעם מתובלת בנקודות המבט של הסובבים את לואיזה וויל.
הכתיבה טובה וזורמת, בגלל העובדה שהספר כתוב בגוף ראשון, אנו חווים כקוראים שינויים במצב רוח בהתאם למצבה של לואיזה.
אנחנו מתאכזבים, מתמלאים בציפייה וכועסים יחד איתה.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שהספר מציג סוגיה קשה, הוא חושף בפנינו את עולמם של המשותקים. אנו עדים לכאב, לתסכול ולאובדן הכבד של היכולת לחיות.
הדיאלוגים בין הדמויות היו מעולים בעיניי, חלקם היו קלילים ועזרו לנו להכיר פאן ציני וחברותי אצל הדמויות, בעוד הדיאלוגים האחרים הסבירו לנו בצורה הטובה ביותר את מצבו הקשה של ויל והדילמה הקשה העומדת לפניו.
אז לא בכיתי כמו כולם, לא דפק לי הלב מהתרגשות (גם היה קצת קשה להיות מופתעת אחרי ששם הספר השני מסגיר פחות או יותר את הכל).
דווקא בתיאור הקטעים המרגשים הסופרת לקחה צעד אחורה, הדברים תוארו מרחוק, היו הרבה דילוגים וקפיצות על דברים חשובים.
לא הייתי מתנגדת לכמה פירוטים בנושאים רבים, אולי כך הספר היה חודר לי עמוק יותר ללב.
בשורה התחתונה,
זה כן ספר חובה, כשספר לא יורד מהכותרות במשך שנה וחצי - הוא כנראה שווה את זה, וכשספר הופך לסרט עם חאליסי - אין שום סיבה בעולם לא לקרוא אותו.
זה בהחלט שיפור מהספר הקודם של הסופרת שקראתי.
הדמויות מקוריות מאד, עמוקות ושונות.
אז אני ממליצה על הספר :)
בקרוב אוסיף פה את דעתי על הסרט,
מקווה מאד לא להתאכזב.
והסרט...
ממליצה עליו מאד :)
והכריכה הקודמת...
סרבתי לצפות בטריילר, ואני שמחה על כך - כי הוא מפוצץ ספויילרים.
בסרט תשחק את הגיבורה הראשית, השחקנית החמה בעולם הקולנוע בשנים האחרונות, אמיליה קלארק, חאליסי ממשחקי הכס, דבר שמשמח אותי מאד, אני חושבת שהיא מוכשרת ומתאימה לתפקיד.
מה שכן,אמנם מדובר באחד הספרים הכי מדוברים בשנה האחרונה, אבל יש לי לא מעט דברים להגיד עליו.
על מה הספר?
לואיזה קלארק, מגיעה ממשפחה ענייה מאד, היא פחות או יותר המפרנסת היחידה בביתה. הדבר גרם לה להסכים לעבודה של שישה חודשים בלבד. טיפול בנכה המשותק בכל גופו, ויל טיינר.
לואיזה מתחילה את ההרפתקה בלי ידע או ניסיון קודם, ומסיימת אותה אדם שונה.
דעתי עליו:
אתחיל בעובדה שאני כועסת. הספר מדבר על נכה במצב קשה, וכפי שניתן לראות בטריילר של הסרט, הוא הבטיח למשפחתו "עוד שישה חודשים", ואז לספר ההמשך קוראים החיים אחריך. (וזה כשמוציאים מהמשוואה את התגובות על הספר בסגנון "בכיתי כל כך הרבה").
אני לא חושבת שקיימת אופציה טובה מזאת להרוס את הספר. זה מאד הפריע לי במהלך הקריאה וממש חיבל בהנאה שלי. אני אוהבת הפתעות ושונאת ספויילרים.
לגבי העלילה, קראתי ספר נוסף של הסופרת, אחד ועוד אחד, שהיה אכזבה בעיניי. בניגוד אליו, הספר הזה דווקא כתוב טוב. הדמויות מאד מקוריות, העלילה מתוארת מגוף ראשון בצורה אובייקטיבית עד כמה שניתן ומדי פעם מתובלת בנקודות המבט של הסובבים את לואיזה וויל.
הכתיבה טובה וזורמת, בגלל העובדה שהספר כתוב בגוף ראשון, אנו חווים כקוראים שינויים במצב רוח בהתאם למצבה של לואיזה.
אנחנו מתאכזבים, מתמלאים בציפייה וכועסים יחד איתה.
אי אפשר להתעלם מהעובדה שהספר מציג סוגיה קשה, הוא חושף בפנינו את עולמם של המשותקים. אנו עדים לכאב, לתסכול ולאובדן הכבד של היכולת לחיות.
הדיאלוגים בין הדמויות היו מעולים בעיניי, חלקם היו קלילים ועזרו לנו להכיר פאן ציני וחברותי אצל הדמויות, בעוד הדיאלוגים האחרים הסבירו לנו בצורה הטובה ביותר את מצבו הקשה של ויל והדילמה הקשה העומדת לפניו.
אז לא בכיתי כמו כולם, לא דפק לי הלב מהתרגשות (גם היה קצת קשה להיות מופתעת אחרי ששם הספר השני מסגיר פחות או יותר את הכל).
דווקא בתיאור הקטעים המרגשים הסופרת לקחה צעד אחורה, הדברים תוארו מרחוק, היו הרבה דילוגים וקפיצות על דברים חשובים.
לא הייתי מתנגדת לכמה פירוטים בנושאים רבים, אולי כך הספר היה חודר לי עמוק יותר ללב.
בשורה התחתונה,
זה כן ספר חובה, כשספר לא יורד מהכותרות במשך שנה וחצי - הוא כנראה שווה את זה, וכשספר הופך לסרט עם חאליסי - אין שום סיבה בעולם לא לקרוא אותו.
זה בהחלט שיפור מהספר הקודם של הסופרת שקראתי.
הדמויות מקוריות מאד, עמוקות ושונות.
אז אני ממליצה על הספר :)
בקרוב אוסיף פה את דעתי על הסרט,
מקווה מאד לא להתאכזב.
והסרט...
אז הלכתי לסרט, אפילו השקעתי והלכתי להקרנת הבכורה.
הפרטנר היה החבר שהיה נלהב מהעובדה שחאליסי השחקנית הראשית.
אז מה חשבתי עליו?
אתחיל מעובדה ששימחה אותי מאד:
הסרט מאד מדויק ביחס לספר, פרט לשני קווי עלילה (שאחד מהם לא אהבתי בספר ומאד שמחתי שירד כי גם בספר הוא הרגיש לי מאולץ).
הוא היה מדויק לרמת הדיאלוגים, הבעות הפנים, המיקום (הטירה בדיוק כמו שדמיינתי), והליהוקים נהדרים.
הפרטנר היה החבר שהיה נלהב מהעובדה שחאליסי השחקנית הראשית.
אז מה חשבתי עליו?
אתחיל מעובדה ששימחה אותי מאד:
הסרט מאד מדויק ביחס לספר, פרט לשני קווי עלילה (שאחד מהם לא אהבתי בספר ומאד שמחתי שירד כי גם בספר הוא הרגיש לי מאולץ).
הוא היה מדויק לרמת הדיאלוגים, הבעות הפנים, המיקום (הטירה בדיוק כמו שדמיינתי), והליהוקים נהדרים.
אמיליה קלארק (חאליסי),שבסרט מגלמת את לואיזה קלארק, עושה את מה שהיא עושה הכי טוב - לוקחת את כל הפוקוס. היא דמות קומית קצת, מאד טאטרלית. הבעות הפנים שלה דרמטיות מאד, הגבות שלה (אלוהים, הגבות) היו צריכות לקבל תפקיד נפרד בסרט.
היא שחקנית נהדרת (ולשם שינוי נשארה לבושה לאורך כל הסרט). היא גרמה לי ולחבר שלי להתרגש, לצחוק ובעיקר להנות.
הדמות של לואיזה זה סיפור אחר, היא נורא נאיבית. אבל זו כבר ביקורות לספר ולא לסרט :)
היא שחקנית נהדרת (ולשם שינוי נשארה לבושה לאורך כל הסרט). היא גרמה לי ולחבר שלי להתרגש, לצחוק ובעיקר להנות.
הדמות של לואיזה זה סיפור אחר, היא נורא נאיבית. אבל זו כבר ביקורות לספר ולא לסרט :)
לגבי ויל, הליהוק כל כך טוב בעיניי, הוא אפילו יותר מוצלח מהויל שאני דמיינתי.
אבל (ויש אבל רציני פה), ויל לא היה מספיק מריר, לא היה מספיק כועס. הכל היה נראה כאילו נאמר עם שמץ של חיוך, דבר שממש לא היה כך בספר.
למרירות שלו יש תפקיד חשוב בהשלמת הקורא/הצופה עם ההחלטה שלו, ובסרט לדעתי הנושא הזה פופס בענק.
אבל (ויש אבל רציני פה), ויל לא היה מספיק מריר, לא היה מספיק כועס. הכל היה נראה כאילו נאמר עם שמץ של חיוך, דבר שממש לא היה כך בספר.
למרירות שלו יש תפקיד חשוב בהשלמת הקורא/הצופה עם ההחלטה שלו, ובסרט לדעתי הנושא הזה פופס בענק.
הליהוק האהוב עליי מכולם היה נייתן, שוב,יותר מוצלח ממה שדמיינתי. הוא שמר על עצמו בתקן המטפל המקצועי, ולמרות העובדה שהוא חתיך הורס, הוא הצליח לשמור את עצמו בנישה המקצועית.
בשורה התחתונה, לדעתי מדובר באחד הסרטים היותר צמודים למקור שיצא לי לצפות בהם. ההומור בסרט היה מצחיק יותר מההומור בספר, בסרט ניתנה במה גדולה יותר לרגשות של לואיזה, דבר שהפך את הקטעים המרגשים בספר (שבעיניי לא היו מספיק מרגשים) למרגשים יותר בסרט.
מאד נהננו,
גם אני וגם החבר (משמע, זה לא בדיוק סרט בנות!).
גם אני וגם החבר (משמע, זה לא בדיוק סרט בנות!).
ממליצה עליו מאד :)
רק עשו טובה, אל תלכו לסרט ואז תקראו את הספר. זה כל כך מדויק ומרגיש לי קצת כמו בזבוז של זמן אחרי הצפיה בסרט.
והכריכה הקודמת...
תגובות
הוסף רשומת תגובה