Recovered - Jay Crownover
★☆☆☆☆
בעודי מפנה ומוחקת דברים מהנייד, מצאתי אצלי את הסקירה הזו. היא נכתבה לפני מעל לשנתיים, אבל החלטתי שבכל זאת - היא שווה שיתוף.
לפני שנתחיל, נטשתי את הספר ב30%.
לעלילה המאולצת שלום:
הגיבור שלנו, קייבל, הוא בן עשירים ממשפחה מיוחסת, אחד כזה שחושב שמותר לו הכל וסובל מהתמכרות קשה מאד לאלכוהול.
הגיבורה שלנו, אפטן, למדה עם קייבל בתיכון, הקשר בינהם היה מקרי בהחלט אבל עשה רושם שהיא מודאגת מההתמכרות שלו.
אפטן נשלחת על ידי אימו של קייבל, בצורה מאד אגרסיבית ומאיימת, לבית קיץ.
בבית הקיץ נמצא קייבל שעבר תהליך גמילה ואפטן צריכה לשמור עליו לא ליפול חזרה אל הסם.
למה דווקא היא? ככה.
אז למה נטשתי?
הבעיה הקלה ביותר:
הגיל. זה לא סוד שאני מעדיפה גיבורים בוגרים, פה הם בוגרי תיכון (וזה עוד לפני שהזכרתי את הבגרות הנפשית שלהם).
כתיבה טרחנית:
הכתיבה כל כך מעייפת ועתירת פרשנויות.
לדוגמה, הספר נפתח במונולוג ארוך ומאד קלישאתי בסגנון של "אני שונאת את קייבל.. כל כך שונאת את קייבל" וממשיך במונולוג שמטרתו לסגור לנו את כל הפינות בנוגע למה קדם להתמכרות. אוקי, הקדמה.
הבעיה היא שהכתיבה מלאת פרשנויות ברמה שעד פרק 3 (והפרקים מאד ארוכים) נאמרים בסך הכל 3 משפטים! כל השאר הם פרשנויות והסברים של הגיבורים. זה אומר שכבר בפרק 3 עייפתי לחלוטין.
עלילה גרועה מאד:
אני חושבת שהעלילה לא אמינה, מאולצת ודי משעממת.
השליחה של אפטן לבית הקיץ עם קייבל מאולצת לחלוטין. סוג של ניסיון עלוב לכלוא שני אנשים שאין בינהם קשר באותו הבית. אמא עשירה מוצאת מישהי שלא החליפה עם קייבל מילה בחיים ומחליטה להכריח אותה לעבור לגור איתו. נו באמת.
בני כמה אתם לעזאזל?
הגיל של הגיבורים לא מסתדר. היא טוענת שעניין ההתמכרות קרה בשנה הראשונה שלהם בתיכון (גיל 15), כעבור 3 שנים היא מסיימת תיכון ואז מגיעה ההצעה של אמא של קייבל (גיל 18). היא אומרת שקייבל ישב פחות משנתיים בכלא. הוא קטין! איך יכול להיות? ואז בפרק 4 קייבל טוען שהוא בן 20. או שפספתי משהו, או שיש שם בעיה.
הגיבור הראשי דוחה וכל פעם שאני חושבת עליו (גם שנתיים אחרי) אני מריחה ריח של קיא מלא באלכוהול:
דמותו של קייבל, הגבר החזק שהבנות אמורות להתאהב בו הוא נרקומן.
התמודדנו עם חוטפים, מתעללים, אנסים ועוד, אבל נרקומן? זה כבר היה לי קשה.
מעבר לזה שנרקומנים הם רזים וחלשים, ואפטן טוענת שהוא נהיה שרירי וחסון בכלא, כי אם כבר מתאהבים בנרקומן - שיהיה שרירי ומקועקע.
הוא טוען שהוא נקי רק חודש, אז איך הוא הצליח לגדל כזאת מסת שריר?
הריח שלו, אחרי שהוא שתה בקבוק וויסקי שלם, הוא נשען עליה, היא כמובן מרגישה פרפרים בבטן מנרקומן דוחה שנשען עליה וטוענת שהוא מריח טוב. שיכורים זה דבר מסריח.
הוא מלא ברחמים עצמיים שמרגישים שנכתבה על ידי אישה. הוא שיכור אחרי ששתה בקבוק שלם, אבל עדיין מתאר בפירוט יתר את גווניה הבלונדיניים של אפטן.
יותר מלהיות דמות לא אמינה, הוא פשוט לא גברי.
ואת? מה אתך?
דמותה של אפטן אמורה לעורר אצלי אמפתיה, אבל אישה שאמא שלה מתה ממנת יתר לא מאבדת את הראש כשנרקומן שיכור נשען עליה.
זה פשוט לא הגיוני.
לסיכום:
כפי שהבנתם,
נטשתי את הספר אחרי 30%,
ואני ממליצה בחום לקחת את הזמן שלכן - ולעשות בו משהו יותר טוב.
כוכב 1, וזה אחרי שפירגנתי.
בעודי מפנה ומוחקת דברים מהנייד, מצאתי אצלי את הסקירה הזו. היא נכתבה לפני מעל לשנתיים, אבל החלטתי שבכל זאת - היא שווה שיתוף.
לפני שנתחיל, נטשתי את הספר ב30%.
לעלילה המאולצת שלום:
הגיבור שלנו, קייבל, הוא בן עשירים ממשפחה מיוחסת, אחד כזה שחושב שמותר לו הכל וסובל מהתמכרות קשה מאד לאלכוהול.
הגיבורה שלנו, אפטן, למדה עם קייבל בתיכון, הקשר בינהם היה מקרי בהחלט אבל עשה רושם שהיא מודאגת מההתמכרות שלו.
אפטן נשלחת על ידי אימו של קייבל, בצורה מאד אגרסיבית ומאיימת, לבית קיץ.
בבית הקיץ נמצא קייבל שעבר תהליך גמילה ואפטן צריכה לשמור עליו לא ליפול חזרה אל הסם.
למה דווקא היא? ככה.
אז למה נטשתי?
הבעיה הקלה ביותר:
הגיל. זה לא סוד שאני מעדיפה גיבורים בוגרים, פה הם בוגרי תיכון (וזה עוד לפני שהזכרתי את הבגרות הנפשית שלהם).
כתיבה טרחנית:
הכתיבה כל כך מעייפת ועתירת פרשנויות.
לדוגמה, הספר נפתח במונולוג ארוך ומאד קלישאתי בסגנון של "אני שונאת את קייבל.. כל כך שונאת את קייבל" וממשיך במונולוג שמטרתו לסגור לנו את כל הפינות בנוגע למה קדם להתמכרות. אוקי, הקדמה.
הבעיה היא שהכתיבה מלאת פרשנויות ברמה שעד פרק 3 (והפרקים מאד ארוכים) נאמרים בסך הכל 3 משפטים! כל השאר הם פרשנויות והסברים של הגיבורים. זה אומר שכבר בפרק 3 עייפתי לחלוטין.
עלילה גרועה מאד:
אני חושבת שהעלילה לא אמינה, מאולצת ודי משעממת.
השליחה של אפטן לבית הקיץ עם קייבל מאולצת לחלוטין. סוג של ניסיון עלוב לכלוא שני אנשים שאין בינהם קשר באותו הבית. אמא עשירה מוצאת מישהי שלא החליפה עם קייבל מילה בחיים ומחליטה להכריח אותה לעבור לגור איתו. נו באמת.
בני כמה אתם לעזאזל?
הגיל של הגיבורים לא מסתדר. היא טוענת שעניין ההתמכרות קרה בשנה הראשונה שלהם בתיכון (גיל 15), כעבור 3 שנים היא מסיימת תיכון ואז מגיעה ההצעה של אמא של קייבל (גיל 18). היא אומרת שקייבל ישב פחות משנתיים בכלא. הוא קטין! איך יכול להיות? ואז בפרק 4 קייבל טוען שהוא בן 20. או שפספתי משהו, או שיש שם בעיה.
הגיבור הראשי דוחה וכל פעם שאני חושבת עליו (גם שנתיים אחרי) אני מריחה ריח של קיא מלא באלכוהול:
דמותו של קייבל, הגבר החזק שהבנות אמורות להתאהב בו הוא נרקומן.
התמודדנו עם חוטפים, מתעללים, אנסים ועוד, אבל נרקומן? זה כבר היה לי קשה.
מעבר לזה שנרקומנים הם רזים וחלשים, ואפטן טוענת שהוא נהיה שרירי וחסון בכלא, כי אם כבר מתאהבים בנרקומן - שיהיה שרירי ומקועקע.
הוא טוען שהוא נקי רק חודש, אז איך הוא הצליח לגדל כזאת מסת שריר?
הריח שלו, אחרי שהוא שתה בקבוק וויסקי שלם, הוא נשען עליה, היא כמובן מרגישה פרפרים בבטן מנרקומן דוחה שנשען עליה וטוענת שהוא מריח טוב. שיכורים זה דבר מסריח.
הוא מלא ברחמים עצמיים שמרגישים שנכתבה על ידי אישה. הוא שיכור אחרי ששתה בקבוק שלם, אבל עדיין מתאר בפירוט יתר את גווניה הבלונדיניים של אפטן.
יותר מלהיות דמות לא אמינה, הוא פשוט לא גברי.
ואת? מה אתך?
דמותה של אפטן אמורה לעורר אצלי אמפתיה, אבל אישה שאמא שלה מתה ממנת יתר לא מאבדת את הראש כשנרקומן שיכור נשען עליה.
זה פשוט לא הגיוני.
לסיכום:
כפי שהבנתם,
נטשתי את הספר אחרי 30%,
ואני ממליצה בחום לקחת את הזמן שלכן - ולעשות בו משהו יותר טוב.
כוכב 1, וזה אחרי שפירגנתי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה