תחרה וצבע - אילת סווטיצקי
כינו אותו "50 גוונים הישראלי", דבר שהרחיק אותי קצת מהספר (סלחו לי, כריסטיאן גריי הוא לא בדיוק הטעם שלי..), אבל אז, אחרי מתקפת שכנועים (לדעתי יותר נכון לכנות את זה "אונס קבוצתי בפייסבוק") לא נשארה לי ברירה ופתחתי את הספר המדובר...
על מה הספר?
טליה בלום, בלוגרית ישראלית בת 26, עוזבת את הארץ ועוברת לגור עם אחיה ובן זוגו בלונדון. טליה פוגשת מהר מאד את בן סטורם, הבוס של אחיה (וגם של בן זוגו) ומשם...
אה כן, טליה סובלת ממאניה דיפרסיה ומסרבת לקחת את הכדורים. אמרתי כבר שיש לה גם הפרעת אכילה?
דעתי עליו:
אני מאמינה שמה שעושה את הספר לספר טוב הוא לא המיליונר, החתיך, הטוב במיטה שפוגשת הגיבורה אלא הגיבורה עצמה.
בספר הזה, הגיבורה שונה בצורה יוצאת דופן, ציינתי למעלה את הקשיים שהיא מתמודדת איתם, אבל לא ציינתי שהיא אגואיסטית, נועזת וחסרת מעצורים. שילוב קטלני. ואכן, טליה לא חוסכת מאיתנו (ומהקוראים בבלוג שלה) את מעשיה הספק נואשים ספק נועזים, ובינה לבין בן נרקם קשר חד צדדי אבל מלא באקשן.
הסופרת התבססה פה על הסיפור הסטנדרטי של הז'אנר, הוא עשיר, חתיך, טוב במיטה, עבר אפל וכמובן - רוצה קשר לא מחייב בלבד. מתוך התבנית הזאת ובעזרת כתיבה סוחפת ויוצאת דופן, היא הצליחה לסחוף אותי לעולמה של אישה מאנית. התיאורים למה שעובר בראשה טליה מפורטים בצורה מדויקת אך לא מוגזמת. יכולתי להרגיש בסערת הרגשות, בפעולות הלא רציונליות ובמלחמה האינסופית של טליה בעצמה (או כמו שהיא מכנה את זה בספר: המלחמה בשדים שלה).
המלחמה הזו מוצגת בצורה מבריקה, מצד אחד אנו זוכים להצצה למוחה של טליה וחווים את הטירוף ממקור ראשון, מהצד האחר, אנו רואים כיצד מתמודד המשפחה, בן הזוג (אם אפשר לקרוא לו ככה) והכי חשוב - הקוראים בבלוג. תגובות הקוראים משקפות בדיוק את התגובות של הסביבה, אומרות בשבילי את מה שרציתי לצעוק על טליה.
לגבי הסקס בספר, הסקס קר, סוג של מנותק רגשית מצד אחד ומעורב רגשית מידיי מהצד השני. אני לא מוצאת דרך יפה לנסח את זה, לסופרת יש ביצים! סוף סוף סופרת שלא מקדשת את הסקס. היא מראה לנו, גם כשזה כואב ולא נעים, שהמאניה דיפרסיה חודרת לכל תחומי החיים והיא לא חוסכת מאיתנו גם פה. שאפו!
כמה הערות קטנטנות, הספר מלא בסימני פיסוק שקצת פגעו לי ברצף הקריאה, בעיקר שימוש יתר בפסיקים. בנוסף, חסרו לי מעברים בין פסקאות כאשר עוברים בין אירועים שונים. אבל אלו דברים שוליים. כי הספר הזה אמיץ ופורץ דרך. אני כל כך אוהבת כנות והספר הזה מלא בה.
אז 50 גוונים הישראלי? סלחו לי שוב, אבל פה סוף סוף יש עיסוק בבחורה כמרכז הספר, יש בעיה, יש אתגר ולשם שינוי - יש מציאות.
אהבתי מאד.
תגובות
הוסף רשומת תגובה