הנער האבוד - תומס וולף
על הספר הזה המליצו לי בחום שני סופרים שאני מעריכה מאד, לימור מויאל ורון דהן.
וכשהשניים האלה ממליצים.. לא נותרה לי ברירה אלא לקרוא את הספר המדובר..
על מה הספר?
הספר מציג מארבע נקודות מבט שונות טרגדיה שקרתה לפני שנים ואת התמודדותם של האנשים המעורבים עם הניסיון לזכור, אל מול מרוצת הזמן.
לדעתי, שום תקציר לא יוכל לתאר את תוכן הספר, לכן אעצור כאן.
דעתי עליו:
לפני הכל, אתחיל בלשבח, להלל ולהמליץ כמה שרק אוכל על התרגום של הספר. המתרגם, עודד וולקשטיין, עשה עבודה יוצאת מן הכלל, מדובר בתרגום הטוב ביותר שיצא לי לקרוא עד עכשיו.
השפה הגבוהה, בונה מציאות, מעבירה אווירה ותחושות. לראשונה אני יכולה להגיד שהשפה בנתה את הסיפור ולא רק העלילה.
מדובר בספר שונה ממה שאני רגילה לקרוא, זוהי פרוזה של אחד הסופרים המוערכים ביותר בעולם.
בהתחלה התקשיתי להתחבר, לא הבנתי את התיאורים הארוכים (תיאורים נהדרים, מפורטים ומרתקים - אך לא הבנתי את תרומתם), לא הבנתי את ההתעסקות הטרחנית בחיי היום-יום. אך בלי ששמתי לב, מצאתי את עצמי נקשרת לגרובר, הנער האבוד.
ואז.. טרגדיה.
ומיד אחריה מגיעים שלושת הפרקים הבאים מנקודות המבט של האחות, האח והאם. התמודדות.
איתם מגיעה גם ההבנה, ההפנה כמה איכותי ויוצא דופן הספר הזה. הסופר בנה בעזרת תיאורים מדהימים של אירועים כה פשוטים תיאור מדוייק של אנשים המנסים לספוג את הרגע, לזכור כל פרט לעומקו - העיקר לא לאבד את הזיכרון. כל מילה מעבירה אותנו בסבך ההתמודדות, יוצרת מציאות חדשה וקשה.
ניסיון נואש וקורע לב להפריח חיים בדמות שהפכה לערפל לא ברור במרוצת השנים.
אחרית הדבר, כתובה על ידי המתרגם של הספר, עודד וולקשטיין, ומכילה ניתוח מעמיק של סצנות מהספר ושל משפטים ממנו. הספר מקבל נופח אחר ומעמיק יותר בזכות הניתוח האינטלגנטי והמרתק בסופו.
מידע על המחבר המופיע שם מראה לנו שהסיפור על הנער האבוד לקוח מחייו של הסופר, אך לא מדובר פה בסיפור כסיפור עלילתי אלא בצורה יוצאת הדופן בה רגשות מועברים דרך מילים וסיטואציות כה פשוטות.
אחרי הקריאה מצאתי עצמי חוקרת ומחפשת חוות דעת נוספות, ניתוחים של העלילה.
ספר של 124 עמודים מכיל בתוכו עומק אינסופי.
אסיים בהתנצלות לספר, אני מתנצלת שקראתי אותך בהליכה. מתנצלת שלא ישבתי בנחת וקראתי בנשימה אחת. מרגישה שהחמצתי רבדים שהייתי רוצה לגלות.
כנראה שאחזור לקריאה שנייה.
לא מבינה איך ספר כזה לא מתועדף בראש הרשימה של מערכת החינוך...
וכשהשניים האלה ממליצים.. לא נותרה לי ברירה אלא לקרוא את הספר המדובר..
על מה הספר?
הספר מציג מארבע נקודות מבט שונות טרגדיה שקרתה לפני שנים ואת התמודדותם של האנשים המעורבים עם הניסיון לזכור, אל מול מרוצת הזמן.
לדעתי, שום תקציר לא יוכל לתאר את תוכן הספר, לכן אעצור כאן.
דעתי עליו:
לפני הכל, אתחיל בלשבח, להלל ולהמליץ כמה שרק אוכל על התרגום של הספר. המתרגם, עודד וולקשטיין, עשה עבודה יוצאת מן הכלל, מדובר בתרגום הטוב ביותר שיצא לי לקרוא עד עכשיו.
השפה הגבוהה, בונה מציאות, מעבירה אווירה ותחושות. לראשונה אני יכולה להגיד שהשפה בנתה את הסיפור ולא רק העלילה.
מדובר בספר שונה ממה שאני רגילה לקרוא, זוהי פרוזה של אחד הסופרים המוערכים ביותר בעולם.
בהתחלה התקשיתי להתחבר, לא הבנתי את התיאורים הארוכים (תיאורים נהדרים, מפורטים ומרתקים - אך לא הבנתי את תרומתם), לא הבנתי את ההתעסקות הטרחנית בחיי היום-יום. אך בלי ששמתי לב, מצאתי את עצמי נקשרת לגרובר, הנער האבוד.
ואז.. טרגדיה.
ומיד אחריה מגיעים שלושת הפרקים הבאים מנקודות המבט של האחות, האח והאם. התמודדות.
איתם מגיעה גם ההבנה, ההפנה כמה איכותי ויוצא דופן הספר הזה. הסופר בנה בעזרת תיאורים מדהימים של אירועים כה פשוטים תיאור מדוייק של אנשים המנסים לספוג את הרגע, לזכור כל פרט לעומקו - העיקר לא לאבד את הזיכרון. כל מילה מעבירה אותנו בסבך ההתמודדות, יוצרת מציאות חדשה וקשה.
ניסיון נואש וקורע לב להפריח חיים בדמות שהפכה לערפל לא ברור במרוצת השנים.
אחרית הדבר, כתובה על ידי המתרגם של הספר, עודד וולקשטיין, ומכילה ניתוח מעמיק של סצנות מהספר ושל משפטים ממנו. הספר מקבל נופח אחר ומעמיק יותר בזכות הניתוח האינטלגנטי והמרתק בסופו.
מידע על המחבר המופיע שם מראה לנו שהסיפור על הנער האבוד לקוח מחייו של הסופר, אך לא מדובר פה בסיפור כסיפור עלילתי אלא בצורה יוצאת הדופן בה רגשות מועברים דרך מילים וסיטואציות כה פשוטות.
אחרי הקריאה מצאתי עצמי חוקרת ומחפשת חוות דעת נוספות, ניתוחים של העלילה.
ספר של 124 עמודים מכיל בתוכו עומק אינסופי.
אסיים בהתנצלות לספר, אני מתנצלת שקראתי אותך בהליכה. מתנצלת שלא ישבתי בנחת וקראתי בנשימה אחת. מרגישה שהחמצתי רבדים שהייתי רוצה לגלות.
כנראה שאחזור לקריאה שנייה.
לא מבינה איך ספר כזה לא מתועדף בראש הרשימה של מערכת החינוך...
תגובות
הוסף רשומת תגובה