נערת יום הולדת - פנלופה דאגלס // Birthday Girl - Penelope Douglas
★★☆☆☆
רציתי לאהוב את הספר הזה.
כל כך רציתי, ששרדתי כ60% שלא קרה בהם כלום מעניין.
כל כך ניסיתי, שגם אחרי שהגיע החלק המעניין, והוא הרגיש לי קלישאתי - המשכתי להתעקש.
לצערי… לא צלחתי במשימה, אמנם סיימתי את הספר, אבל לא התחברתי אליו.
על הספר:
בגלל נסיבות לא כל כך נעימות, ג'ורדן בת ה19 ובן זוגה, קול, נאלצים לעבור לגור אצל פייק, אביו של קול.
אבל עושה רושם שהאב הוא מציאה יותר מוצלחת מהבן..
דעתי עליו:
נתחיל מהטוב נכון?
ג'ורדן ופייק (אביו של קול) שניהם דמויות נהדרות!
ג'ורדן בחורה צעירה שהגיעה ממשפחה ענייה, בחורה עקשנית, לא תלותית, עצמאית, עובדת קשה ומה לא?
פייק הוא גבר שכבר ראה את החיים, ידע מזה עוני, גידל ילד לבדו, הקריב כל כך הרבה.
לזכותו של פייק יאמר שהוא לגמרי הטייפ שאני אוהבת, לאורך הקריאה דמיינתי אותו כדיוויד בקהאם, הקעקועים, הזוהר היותר בוגר, ההתנהלות המחושבת.
ואני אוהבת את הרעיון של קשר אסור.
עד כאן נפלא.
אז מה הבעיה?
הבעיה היא שבמשך 60% לא קרה כלום. ממש ככה.
יש הבדל בין סלואו ברן (בעירה איטית) , שמתארת מתח מיני שנמשך עד שהקורא מוכן לנסוע עד לכותל ולהתפלל שכבר יקרה משהו, לבין עלילה איטית מעייפת.
המון שגרה: המון ג'ורדן בבר, קול (בן זוגה) לא בבית, פייק מסתכל על ג'ורדן, ג'ורדן שומעת מוזיקה של שנות ה80 וזה כזה חינני. ושוב חוזרים על הכל.. זה מייגע והעלילה פשוט לא זזה!
הייתי משועממת. אבלל… המשכתי. כי כמו שאמרתי, ממש רציתי שזה יעבוד ביני לבין הספר הזה.
ואז זה הגיע, הרגע המיוחל. הפיצוץ לו חיכינו (יותר מדי זמן).
הוא התחיל לוהט ברמות. סקסי, עדין, מתאים לסיטואציה.
ואז הקלישאות הגיעו. וכמה שזה כאב…
חיכיתי כל כך יפה, והלוואי שלא הייתה לכן בעיה עם ספויילרים והייתי יכולה לספר לכן איזה קלישאות הגיעו (מותר לפחות להגיד כמה היא צרה?).
אחר כך היו סצנות הרבה יותר טובות מבחינה מינית (ווהו).
אבל עד שנרגעו הקלישאות, פגשנו את המשבר הקבוע של סוף הספר שגם שם שולבו על הקלישאות המוכרות.
אבא, מה עם הבן שלך?
ההתמודדות עם קול, בנו של פייק, בן זוגה של ג'ורדן. הייתה קלה מדי. כאילו קול ידע בדיוק מתי להפוך למעצבן, מתי להיות חבר גרוע, כמה נח לעלילה. אפילו הריב הגדול בינהם היה אדיש ולא מעניין. גם ההתמודדות שלו עם זה שהאקסית שלו שוכבת עם אבא שלו, הייתה נוחה מדי בעייני.
כי למה להרוס סיפור טוב עם התמודדות מציאותית?
אז מה נשאר?
נשארתי עם 40% חביבים, לא מחדשים הרבה.
אחלה דמויות, אבל עלילה לא מספקת.
באמת רציתי להתחבר, באמת רציתי לאהוב.
אבל הספר הזה ואני, זה קצת כמו שידוך שמעולם לא נועד להתאים, אבל הזוג מתעקש לנסות עוד ועוד.
2.5 כוכבים. סלחו לי.
רציתי לאהוב את הספר הזה.
כל כך רציתי, ששרדתי כ60% שלא קרה בהם כלום מעניין.
כל כך ניסיתי, שגם אחרי שהגיע החלק המעניין, והוא הרגיש לי קלישאתי - המשכתי להתעקש.
לצערי… לא צלחתי במשימה, אמנם סיימתי את הספר, אבל לא התחברתי אליו.
על הספר:
בגלל נסיבות לא כל כך נעימות, ג'ורדן בת ה19 ובן זוגה, קול, נאלצים לעבור לגור אצל פייק, אביו של קול.
אבל עושה רושם שהאב הוא מציאה יותר מוצלחת מהבן..
 |
| את הספר שמעתי באודיו באנגלית |
נתחיל מהטוב נכון?
ג'ורדן ופייק (אביו של קול) שניהם דמויות נהדרות!
ג'ורדן בחורה צעירה שהגיעה ממשפחה ענייה, בחורה עקשנית, לא תלותית, עצמאית, עובדת קשה ומה לא?
פייק הוא גבר שכבר ראה את החיים, ידע מזה עוני, גידל ילד לבדו, הקריב כל כך הרבה.
לזכותו של פייק יאמר שהוא לגמרי הטייפ שאני אוהבת, לאורך הקריאה דמיינתי אותו כדיוויד בקהאם, הקעקועים, הזוהר היותר בוגר, ההתנהלות המחושבת.
ואני אוהבת את הרעיון של קשר אסור.
עד כאן נפלא.
 |
| ככה דמיינתי את פייק, הגיבור הראשי |
אז מה הבעיה?
הבעיה היא שבמשך 60% לא קרה כלום. ממש ככה.
יש הבדל בין סלואו ברן (בעירה איטית) , שמתארת מתח מיני שנמשך עד שהקורא מוכן לנסוע עד לכותל ולהתפלל שכבר יקרה משהו, לבין עלילה איטית מעייפת.
המון שגרה: המון ג'ורדן בבר, קול (בן זוגה) לא בבית, פייק מסתכל על ג'ורדן, ג'ורדן שומעת מוזיקה של שנות ה80 וזה כזה חינני. ושוב חוזרים על הכל.. זה מייגע והעלילה פשוט לא זזה!
הייתי משועממת. אבלל… המשכתי. כי כמו שאמרתי, ממש רציתי שזה יעבוד ביני לבין הספר הזה.
ואז זה הגיע, הרגע המיוחל. הפיצוץ לו חיכינו (יותר מדי זמן).
הוא התחיל לוהט ברמות. סקסי, עדין, מתאים לסיטואציה.
ואז הקלישאות הגיעו. וכמה שזה כאב…
חיכיתי כל כך יפה, והלוואי שלא הייתה לכן בעיה עם ספויילרים והייתי יכולה לספר לכן איזה קלישאות הגיעו (מותר לפחות להגיד כמה היא צרה?).
אחר כך היו סצנות הרבה יותר טובות מבחינה מינית (ווהו).
אבל עד שנרגעו הקלישאות, פגשנו את המשבר הקבוע של סוף הספר שגם שם שולבו על הקלישאות המוכרות.
אבא, מה עם הבן שלך?
ההתמודדות עם קול, בנו של פייק, בן זוגה של ג'ורדן. הייתה קלה מדי. כאילו קול ידע בדיוק מתי להפוך למעצבן, מתי להיות חבר גרוע, כמה נח לעלילה. אפילו הריב הגדול בינהם היה אדיש ולא מעניין. גם ההתמודדות שלו עם זה שהאקסית שלו שוכבת עם אבא שלו, הייתה נוחה מדי בעייני.
כי למה להרוס סיפור טוב עם התמודדות מציאותית?
אז מה נשאר?
נשארתי עם 40% חביבים, לא מחדשים הרבה.
אחלה דמויות, אבל עלילה לא מספקת.
באמת רציתי להתחבר, באמת רציתי לאהוב.
אבל הספר הזה ואני, זה קצת כמו שידוך שמעולם לא נועד להתאים, אבל הזוג מתעקש לנסות עוד ועוד.
2.5 כוכבים. סלחו לי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה